[ליצירה]
בתגובה לשירך:
ירושלים של ברזל (במנגינת ירושלים של זהב)
במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רוינו ושחר קם פתאום -
ורק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכאת
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
נפוצו כל גדודי המלך, צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך ישכון שלום
[ליצירה]
תודה למגיבים...לא החסרתי שורה..
גם לא מבחינה תוכנית וגם לא מבחינה צורנית..
פשוט "בין קודש לחול"...השורה המסיימת
..היא המוטו של כל השיר..שורה שמסכמת הכל..
[ליצירה]
ביחס לקטע שלך "כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך" הפנתי אותך לספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"אך בכל זאת אצטט מעט:
"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו" .
ביחס לתגובתך לשירי "עוד לא חי":
מאוד אהבתי את התמימות שלך בשעה שאת ניסית ליעץ לי איך בכל זאת להסתכל ולהתייחס לחיים..ניסית לעזור לי ..
אני רוצה לומר לך שמילותייך הן מילים שנאמרים גם אצלי על ידי עצמי אלא שאותם אומר השכל ואילו כאן ב"צורה" כותבים (אני בכל אופן) את שאומר הלב..כי את מה שאומר השכל ...כולם יודעים ו..זה פחות מעניין..
תגובות