שולחן ערוך לפיות סתומים מזון רקוב קבור באדמה יבשה מפורקת מדממת לסופה של מציאות רעבה גוועה,מזון לנפש היא רוצה החולה בנפשה. קמח לבן לובש פשפשים שחורים אוכל לאילן היוחסין הלא רואה עתיד הלא חושק למחר הלא מבין במצב. מחט חודרת כבר לא כואבת מוריקה היא סבלנות,קץ לחיים מבקש להכנס ולאומר בשתיקה מוות,מוות אתה. לחם לרעב סבלנות לעיקש מוות למשורר תרבות לנצח, תרבות לנצח.