אזכור, פסעתי לקראתך לבי פרכס בצהלה משמאל היו עבים קודרים ומימין תלויה היתה הקשת תזכיר הקשת לי אותך וגם אותך תזכיר האפילה כך כל גילוי-אל יזכירך נפשי תמיד אותך היא מבקשת עת אראך מוקפת פמליה מרוממת מהמון העם נשגבה מבני העליה למולך אף זהרם הועם אצטער אז שאיני ממלויך ואתיסר שאין אני צלך אף לא אמנה במאהביך מוידויִ חצוף המון-עם מצילך אבוי! לשווא צהלתי תפריד בינות תלויה חומה לבי האט הלומותיך רגע רגע ושאנן ליקרב אליך יקרה הן לא אעז כמלוא נימה עבים קודרים הם החומה ואילו את- את קשת בענן!