אתמול הלכתי,

הלכתי לאיבוד.

פניתי בבקתה שמאלה, חציתי את הנחל

ועברתי את העמוד הגדול.

הגעתי לאיבוּד.

גן- עדן נפתח בפני, הציפורים חופשיות,

המים זורמים בשקט קסוּם.

לרגע נבהלתי

"פה זה איבוּד?!"

אבל אמא אמרה שזה מפחיד ולא טוב-

"תשאר לידי, כי אחרת אתה תלך לאיבוד!"

מוזר, כל כך יפה כאן...

אבל אבא תמיד אומר-

"תיקח מפה שלא תלך לאיבוד..."

למה צריך מפה?

כדי שלא נגיע בטעות למקום הקסוּם הזה?!

ואולי פשוט אף אחד לא מבין מה זה- איבוד.

הולכים לאיבוד כשרוצים לעשות עיבוּד.

כשרוצים להבין דברים אחרים,

להסתכל על החיים בלי סייגים וגדרים

להעיז פעם אחת להציץ עמוק בפנים

ולגלות את האמת שמתחת לכיסויים

כי, ללכת לאיבוד כל אחד רוצה

אבל כולם מפחדים.

אין פה חוקים ואין שקרים,

יש רק אמת ורצונות פנימיים.

אז תנסו, פעם אחת אפילו,

לצאת מהמעגל שאתם בטוחים בו,

כשאתם לא עצמכם,

ותמצאו את המקום האמיתי-

איבוּד.