הדם הוא הנפש,
ואני הוא אָדַם.
עפר מן האדמה
שנהיה לבריה, לנפש חיה.
הדם שבי הממלא חסרוני
מחדש בי תמיד את מהוּתי והוויתי.
לעיתים מעורר דמיונות ושקיקה בלתי מוסברת,
לעיתים מכה מתוכי במידת דין מבוררת.
הדם זו אני- הנקנית בדמים,
נפש בנפש של זוג אוהבים.
אדם זו אני- המכילה
מכילה את האישי לי ובוֹא בעת מתעלה.
הדם הוא חסרוני
שמרוקן אותי ממציאות יתרוני.
ועם זאת,
הדם הוא המסוגל להכיל,
להכיל הסתגלות לאדם.
להשפיע שפע של חיים חדשים,
לצאת בעדינות ובכאבים מתוקים,
לבנות הויה של מציאות בתיקוּן
ללדת מחדש את שם האִידוּן.
שנזכה.
