ספוּנה בתוך ארון
מצאתי את עצמי לעת בוקר,
כשכוחות החיים קצת משתנים ונהיים כלליים יותר.
אך ידעתי בליבי-
אני היא התקווה לעת ערב
אני עת הרצוֹן
כעת חָיַה.
זה מה שנותן את היכולת
להיות שקטה במשך כל שעות היום.
בערב אני אתפרץ מתוכה
בדמעה חמה של שמחה ובילבול
אני אשבור כל חומותיה
ואאסוף את רסיסי הלילה.
ביסודות חיי אני אוציא ממנה סודות
וארשום איתה יחד זכרונות.
בסוף תוכלו לגעת, מבטיחה,
להתרשם מכל נקודה והבחנה.
אך מתחת לפרצוּף המחייך כמוּבךְ
אני אבין שלא הבנתם מאוּם.
כי רק אני יודעת יותר מכֹּל,
את סודות אהבותיה בפרי המכחוֹל.
האמוּנה.
האוֹמנוּת.
תגובות