בחצות הלילה לפתע הופיע
ניצוץ משכר בצבעים כהים.
הוא השיל את אפרוריותו מעליו
ובצבעיו הבוהקים כבש אותי.
טירופו דבק בי
והאיר את צעדי.
פסיעות קטנות הפכו לדילוג
ריצה
ריקוד
כל גופי הצטרף למחול המטורף,
בתנועות שלא הכרתי.
מנורות הרחוב ליוו דרכי
חייכו בחום, חיבקו בשמחה.
הספסל קם לקראתי
על סף נפשי רקד למולי.
העץ חבק אותי
וסובב אותי, הניף אותי בענפיו.
ברוחב לב הרחוב יצא לקראתי
ואני לקראתו.
בהגיעי לסף ביתי
הבטתי לאחור
ושמתי ליבי כי כולם חזרו למקומותיהם.
בדממה של שלווה
בשקט של ידיעה.
אך כשקמתי בבוקר כמתוך חלום,
זכרתי.
