פסיעת רגל ראשונה
המולה סביבי, צעקות, פנים לא מוכרות
צעד אחורה. מאיפה חוזרים?
למה לכולם יש חזות של נוכלים?
אך התרגשות חדשה מציפה את גופי,
דוחפת את רגלי לצעד שני.
צבע חדש, שפה לא מובנת
פתאום אני כבר איני מוגנת.
הסקרנות לקולות הכניעה אותי
ואליהם התקדמתי בצעד איטי.
לתוך הלא מוכר משליכה עצמי
סומכת על אחר שיוביל אותי.

אך כעבור רגעים אני שם,
נפשי כבר קשורה בנפשם.
צועדת ברגל בוטחת
שוב אני כבר לא אורחת.
הקול מוכר ועלי מגונן,
נפשי שקטה ברחוב סואן.