[ליצירה]
איזה כיף שאת קופצת לבקר מדי פעם.
וכשקראתי את השיר הרגשתי שהוא אישי מאד, שהוא מדבר על דברים מעולמך הפרטי, ואעפ"כ (או, כרגיל, דווקא בגלל זה) הוא השרה עלי מתיקות רוגעת של בית.
[ליצירה]
יופי של אוצרות תחינה וקדושה, הממלאים באור טוב.
נשמע טיול אי שם בין עצים עבותים, נחלים ומטעים, כמו גם טיול בנבכי הנפש המשתוקקת לשיר ולרקוד -
שתמשיכו לצרף אות לאות, צרוף המביא לתפילה.
[ליצירה]
אהבתי את ההקבלה.
"לכן הנה ימים באים..ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות..וישבו על אדמתם".
[ליצירה]
גם אני אוהב איך שאת כותבת. למרות שהמילה קרום נמצאת אצלי שלב אחד לפני אותה קבוצת מלים שאני לא נהנה לעשות בהם שימוש (ובקבוצה הזו כלולים למשל אדוות, עלווה, וקיסוס)
[ליצירה]
חזק ונוגע
כגעת בי מאוד, מצמרר. גם נושא השיר וגם דרך התיאור המקישה ליוסף בבור- עשית זאת בדרך קולעת ומדוייקת, והכאב מפלח..
וכמובן- הביצוע והסגנון- איכותיים ותורמים להעברת התחושות.
תודה.
[ליצירה]
חשבת פעם
כמה שהוא אכזרי, יאיר הזה?
מכאיב לה ממש, הרי הילד שלה המילים שלו הולכות ומתמעטות, והיא מוחקת את מה שהוא כבר שכח. והוא, יאיר, שורט בהירהורים החופרים לשוא שלו, מכאיב לה.
ולמה היא ממשיכה? חשבת על זה פעם? הרי הוא איש ממש לא נעים. אולי כי היא חשבה שהוא גילה לה את הלוז הזה שלה, זה שהיא ידעה על הזמן שקיים.
אני תמיד התפללתי בשבילה, שהיא תקלוט כמה אור יש בה... בלעדיו.