לפעמים מתחשק לי להפסיק את המסע בלתי-פוסק, לעלות מעל במת הזמן, המקום והכורח, להשתחרר מכל מה שכובל אותי לכל דבר להשתחרר מעצמי. ואז לשלוח את ידי לפנים ולתת לאותו קול לבקוע מתוכי כמו לבה הפורצת מהר-געש, וכל הוויתי תהפוך לרצון חופשי וטהור, כמו רצונו היחיד של פרפר לילה - הנהירה אל האור.