השעה 8:20. אני ברחוב שעון על מעקה. מחכה. חושב על אתמול, על מחר, על היום. הוא עוצר לידי, מחייך כרגיל. גם אני הייתי מחייך בשביל תשעים שקל לשעה. אני התלמיד הראשון שלו היום. הוא לא עמוס, לא לחוץ. אני כן. אני חושב עליה, ועלי. נוסע בטשרנחובסקי, חושב על בגין, נוסע בבגין, חושב על טשרנחובסקי, וכל הזמן חושב עליה. פגשתי אותה בלב המדבר, ביום אפור וקודר, שמעציב עוד יותר לב עצוב ממילא. אתם יודעים- דתיים שלובים. אני מכיר את הבן-דוד של אחותה החורגת של אמא של חברה של דודה שלה מצד אבא. מאחורה צופרים לי. בטח הנהג מאחורי חושב "אוף, כל הלמדים האלה, לא יודעים כלום מהחיים שלהם". ואני מביט במראה וחושב בחזרה, "נכון, אני לא יודע כלום מהחיים שלי", ומוסיף להרהר בביטחון עצמי "אבל גם אתה לא". היא כבר עברה טסט. "הנשים היום יותר עצמאיות, אה?". המורה שלי עונה: "כן, בטח, סע פה מימין". לא שמתי לב שחשבתי בקול. קול. אני שומע אותה בתוך הראש כמו הד. מה אני יודע עליה? מה היא יודעת עלי? לא הרבה. לא מעט. נעים במעגל אחד סביב השני, מנסים להתקרב, להתלהב. "מה אתה חושב, שאתה לבד על הכביש?", צועק עלי המורה, ואני מת לענות לו "כן, אני לבד", בודד. אבל המילים נתקעות לי. כמו הדמעות. "כבר עברנו את ה-1 בדצמבר, מה עם אורות?" הוא מעיר לי. "לקחתי". אני נותן לו את הספר הקטן בכריכה הכתומה. הוא לא מבין את הבדיחה הפנימית הנשמתית השורשית הכלל-ישראלית שלי. אני מסובב את הידית, ומדליק את האורות. ברדיו מתנגן שיר ישן "על הנגב יורד ליל הסתיו...". בוקר הסתיו יורד על הלב שלי, וזה רק עושה אותי יותר מהורהר ועגום. הלב שלי רוטט. גם הפלאפון. קיבלתי SMS. בטח זאת היא, אני חושב, ופתאום מתמלא תקווה מחודשת. בלהט ובמרץ, נוטף טללי נעורים, אני מעביר להילוך שלישי, את הרכב, אותי. אנחנו נוסעים מהר יותר ויותר, עד שהמורה בולם אותי. "מה אתה חרש? כמה פעמים צריך להגיד לך להירגע?". האוטו נרגע, אבל אני לא. מנסה לעקוף מכונית משמאל, נבלם. לגנוב רמזור, נבלם. "מה קורה לך היום?" הוא שואל אותי, "איך יתנו לך רישיון ככה?". אני עוצר בצד, כמעט מתנגש בפגוש שלפני. "מחר, 7:40 ליד הבית שלך, אל תשכח תעודת זהות ושלוש מאות שקל". אני איתו ולבי בכיס השמאלי של המכנסיים. "להתראות", אנחנו אומרים אחד לשני. אני מוציא את הפל' מהכיס. "תקשיב, אתה אחלה בנאדם, אבל אני חושבת שזה לא ילך בינינו.". אחת-עשרה מילים. גזר דין מוות. גשם מתחיל לרדת. מי נתן לך רישיון, ילדה? מי נתן לך רישיון???