[ליצירה]
"ואני רק רוצה ללטף אותה ולקרוא לה שיר
של יהודה עמיחי או של שלמה המלך".
אני חושבת שמחזור השירים הזה, לכשיראה אור, צריך לצאת בכרך משל עצמו, אחרת הוא יהיה מעיק.
כלומר, כל שיר צריך מרווח נשימה עצמאי, אחרת יש תחושה שהמילים חוזרות על עצמן. שהשנינויות בחלקן מיותרות.
אבל זה גבולי ולא מוחלט. יש מעט מקומות שאפשר לדייק יותר (אפשר לומר, למשל: "שנחה בשלום על הזֵרים". כך לענ"ד).
שנדע לדעת צער ולהשאר בריאים לִפנַי ולפנים.