[ליצירה]
אהבתי. משאירה לך הצעה (שינוי קטנטן) לשיקולך. תחת ציטוט שירך.
העצב עצר לנוח,
תחת עץ עירום מחליף הוא כוח.
דופקו מכהו קצובות,
לעיניו מחסה אין, המרירות בוקעת ארובות.
רק הציפורים עוד מצייצות דומם,
קשובתי, הביטי איך זה פי נאלם.
הצעה-
העצב עצר לנוח,
תחת עץ עירום מחליף הוא כוח.
דופק הולם בו קצובות,
לעיניו מחסה אין, המרירות בוקעת ארובות.
ציפורים מצייצות דומם,
קשובתי, הביטי איך זה פי נאלם.
[ליצירה]
וואו!
אין לי מילים. מזמן לא קראתי משהו שונה ומיוחד כל כך... אהבתי נורא את התשתית המקראית לקטע שלך, ושהשתמשת במילים מדויקות מהתנ"ך, מה שהפך את הקטע הזה לחי ופועם אף יותר.
מקסים!
נ.ב- את המשפט האחרון הייתי משנה לנוסח מדויק יותר מהתנ"ך:"ויתר מעשי התווים ותוצאותם, הלא הם כתובים על דברי ימי ההסטוריה..."
[ליצירה]
יצחק, שומעים כאן את הערגה והכוסף לאל עליון.
בשבילי, השפה קצת גבוהה, אבל לגבי הניקוד, כדאי לבדוק שוב ובעיקר את ה'דגשים' ומה שבטוח שצריך להסיר את הדגש מהמלה סִּפָּי. הדגש ב'ס' פשוט צורם.
חוץ מזה, אשריך על דרישת קירבת ה'.
שבת נהדרת
כּנרת
[ליצירה]
אולי תבטל את כל מה שאתה תופס שאתה מהעולם ופשוט תכתוב על העולם כמו שהוא.
בלאו הכי אתה תהיה חייב לתפוס את העולם בדרך כולשהי ומאליו אותה דרך תביע את המהות האמיתית שלך בצורה הכמעט טובה ביותר.
במקום תמיד לכתוב על עצמנו ואיך אנחנו מצטיירים בעולם
[ליצירה]
הוא הוא
לוגן לוגן - כבני אדם איננו מסוגלים לתפוס את העולם כמו שהוא אלא רק בצורה שבו הוא משפיע עלינו. לבטל את מה שאני חושב שאני בעולם, זה לבטל את דרך הסכלותי על העולם בכלל, כי מה היכולת שלי לתפוס מהעולם אם לא מה שאני חש כלפיו, והצורה שהוא משפיע עלי. זה מה שנקרא אקסנטציאליזם,קיומיות, ומהנקודה הזאת מגיעים שירי, ואני לא הראשון.... (בלשון המעטה)
[ליצירה]
הוא הוא
לוגן לוגן - כבני אדם איננו מסוגלים לתפוס את העולם כמו שהוא אלא רק בצורה שבו הוא משפיע עלינו. לבטל את מה שאני חושב שאני בעולם, זה לבטל את דרך הסכלותי על העולם בכלל, כי מה היכולת שלי לתפוס מהעולם אם לא מה שאני חש כלפיו, והצורה שהוא משפיע עלי. זה מה שנקרא אקסנטציאליזם,קיומיות, ומהנקודה הזאת מגיעים שירי, ואני לא הראשון.... (בלשון המעטה)