זוכרת ששאלת
אם אני עייפה.
לא ראית
את העיגולים השחורים
מתחת לעיני?
אולי חשבת שבכיתי.
אני עייפה.
לא שכחתי מה אמרת.
אני לא יכולה לישון
בשקט הזה.
יש שיר אחד
והוא הכי לבד בעולם.
[ליצירה]
כיסוי לצורך התגלות
יפה שערפלת ולא סיפרת מה המאורע שהוביל לליל השימורים. ככה אין שום דבר שיסיח את הדעת מהפגישה עם החוויה כשהיא לעצמה, ומאפשרת הזדהות גדולה יותר.
ממש יפה.
[ליצירה]
אני, במפתיע, לחלוטין עם הטרמפיסט.
כל דבר הוא געגוע לגשם.
כל נשימה, כל קרן שמש, כל רסיס חלום.
אפילו החיים עצמם.
מתגעגעת...
(בואי לשבת, טוב? אני אהיה נחמדה.)
[ליצירה]
הררית,
את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת.
אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת.
תגובות