אני סופרת את שמותיך
ופוסקת-
לא אזכור.
אני חוזרת שוב
ושוב
מכינה קפה
יושבת
חושבת
נאנחת.
לא אוכל לזכור.
דבר אחד לא אשכח.
מגע שפתיך על שפתיי
על ספסל בליל מכשפות.
[ליצירה]
הם מריחים אותנו.
מעלים ומורידים את חוטמם
מצמידים אוזן לקרקע
לקבל סימן
ממתינים.
ממתינים.
וכשמגיע הרגע
הם קופצים ממחבואם
חושפים את פניהם
ותוקעים בנו את יתד ארוכה.
וזה נגמר.
תגובות