סיומת/ שי דוידס
אז זהו,
זה נגמר.
אני מניח ראשי על חזה
ומקשיב לנשימותיה.
עולה, יורדת
ממשיכה לרדת
ועולה
בטנה.
שמנמנה, עגולה
נמתחת על כף ידי.
אני לוקח עוד שאיפה
ומסתלק.
[ליצירה]
יהודיה, זה אחד הראשונים שלך? כי זה ממש לא נראה כך. הכתיבה טובה והנה כמה הצעות עריכה קוסמטיות...
שא בעצבוני עד כמה שתוכל
התוכל?
לא לחינם קפצתי שפתי
הבן את שלא נאמר.
אל תצבע את חליפתך שחור
אל תבַכה על מר גורלי.
פזר את הצללים
שיהיה לי
אור.
על אף שנכתבו שירים רבים על כך, זה מיוחד. יפה לך!
תגובות