בהפסקה יצאנו לאכול.
את דיברת על לאו-צה
ואני בהיתי בך שותה שוקו.
את אומרת שרזית
ואני משמין עם כל שלוק.
אחר כך, בחזרה,
לקחת את ידי ואמרת
"קרה"
כשהפניתי גב
כעסת ואמרת שאני קר.
אני
יורה מבטים
שלא תראי.
[ליצירה]
(סליחה על הבוטות)
ומי אתה שתחליט מה מזיק לקוראים ומה לא? מה מפרה ומה לא? האם אני מריחה כאן שמץ של פאשיזם?
צא החוצה. הוצא את אפך מהמסגרת המרובעת שלך ותציץ. יש עולם שלם שם בחוץ. אם בחרת להיסגר בשיריונך- בחירה שלך. אך אל תחליט על דעת עצמך מה נכון להמונים ומה לא - גם אם זה נוגד את השקפת עולמך או דתיותך.
תגובות