בהפסקה יצאנו לאכול.
את דיברת על לאו-צה
ואני בהיתי בך שותה שוקו.
את אומרת שרזית
ואני משמין עם כל שלוק.
אחר כך, בחזרה,
לקחת את ידי ואמרת
"קרה"
כשהפניתי גב
כעסת ואמרת שאני קר.
אני
יורה מבטים
שלא תראי.
[ליצירה]
יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו.
זה לא קל, אך זה אפשרי.
מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו.
אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו.
תגובות