אני צופה בגשם הנופל
ונוגעת בעצמי נזכרת
איך היה אז על השטיח בביתך
שם שכבנו בפה
מלא אוכמניות.
אני זוכרת כששאלת
וחיכיתי שתבלע
אני זוכרת איך הגבת
ומאז
כל גשם זועף מזכיר לי אותך
ואת הצלקת בגבי
בליבי.
[ליצירה]
(סליחה על הבוטות)
ומי אתה שתחליט מה מזיק לקוראים ומה לא? מה מפרה ומה לא? האם אני מריחה כאן שמץ של פאשיזם?
צא החוצה. הוצא את אפך מהמסגרת המרובעת שלך ותציץ. יש עולם שלם שם בחוץ. אם בחרת להיסגר בשיריונך- בחירה שלך. אך אל תחליט על דעת עצמך מה נכון להמונים ומה לא - גם אם זה נוגד את השקפת עולמך או דתיותך.
תגובות