כשעליסה מארץ הפלאות
תפגוש בנסיך הקטן,
היא תוכל לתת לו נשיקה
והוא יוכל לקטוף לה פרח.
אבל - חבל - איזה - מן - מזל -
הם לא דוברים אותה שפה.
באמת שזה לא צריך לשנות
כלום באמת, אבל אני יודע
היא רק תוכל לתת לו נשיקה
והוא רק יוכל, לקטוף לה את הפרח.
[ליצירה]
איזה מטעמים. ממש יש בשיר תבלין של שבת. הניחוח מרחף מעל והאוירה...
מקסים.
הערתי היחידה: הייתי עושה איזושי הפסקה בין ערב שבת לשבת בבוקר לחבל מוצשק. או להוסיף שורה רווח או איזה סימון קטן, פשוט שנתענג עד הסוף לפני שעוברים למנה הבאה...
חייכת אותי, ובימים אלו זו לאו דווקא משימה פשוטה.
דנדוש.
[ליצירה]
יפה על האומץ לגבי הפעם ראשונה ניקוד. זה גם תוחם יותר את המקצב. אבל אני חושבת שמרגישים שהפוקוס של השיר לא על התוכן וזה טיפה גורע. כמו תמונה של פרחים מאוד יפים, שהפוקוס מאחורה. אז הנושא טוב אבל צריך עוד ללטש.
חוצמזה, הבעיה בניקוד היא שצריך מאוד לדייק.
לדוגמא, נדמה לי שצריך להיות דִימעותיה (חיריק) ומה זה שבי דבק? ולמה קפלי ודהוי לא מנוקד? אם מנוקד אז מהתחלה ועד הסוף.
סליחה אם יצאתי ביקורתית משהו, אבל זה דווקא כי יש משהו בשיר, וחבל לפספס אותו...
דנדוש.
[ליצירה]
הפמיניזם חוגג... זה מזכיר לי מאמר שקראתי, על כך שכל האגדות מביעות לילדה הצעירה מסר אחד: תהיי יפה ותשתקי!
סינדרלה מחכה שהנסיך יבוא לחפש אותה,
כיפה אדומה צועקת כדי שהצייד יציל אותה,
שילגיה מחכה שהנסיך ינשק אותה...
ועכשיו מנסים להוציא דור חדש של אגדות אקטיביות, בהן גם הגיבורה יכולה להציל את הגיבור...
בנוגע לדברי קודמתי, על כנסת ישראל: זה חלף בראשי, אבל בתור אישה נשואה, אני יותר רואה את המערכת הזוגית...
לסיכום: אחלה שיר/סיפור,
נהנתי מאוד!
[ליצירה]
מסכימה עם אביב וסתיו, ממש מרגישים את המרוצה בשיר, את הקוצר נשימה, את ההתרחקות, ומתחת: את הפיתוי לחזור ולהסב פניך לאחור...
ממש התאמת תוכן לצורה, זה ממש משרת טוב את הנושא!
תגובות