לבהות בה שעות על גבי שעות ולדמיין אותה ואותי ביחד רצים משתוללים באור נפרעים מול הרוח החופשית מול שקיעה נרגשים עד כאב יפים כמו בדמיון ולנסות לקחת את זו שיושבת מולי ומביטה בי למקום שבו הייתי פעם. האם היא תכיר? האם גם לבבה היה שם באותו מקום? גם לה הייתה הרוח לכנפיים, והבכי לים של התנחשלות בוערת פנימה? האם גם היא מאמינה כמוני בכל היקום המדהים, הזה שמעולם לא ראיתי ואני מקווה לראות לעולם?