אל מול נפילי עבר זקפתי קומתי
אל קרבי מסעי הישרתי מבטי.
ובימיי, ככפיר רבצתי, אך רשתי גם רעבתי
את פצעי עולם וחבורותיו כאוב כאבתי.
ומפלי הגיגיי שחקו כל חומר וגשמי
ואליט פניי ואתאנח: "עצב שמי".
ונתמלא לבי עם מטר ראשון וכמהתי לחמה
ופרצתי כגעש וקצפתי כנהר והתמסרתי לדממה.
ונעתקה נשימתי למראה הקשת וחסיתי תחת כנפיה
ושאפתי מלוא ריאותיי ניחוחות ארץ ונפלאותיה.
וטעמתי טעם אהבה נדירה וינעם לחיכי
ואור וזיו וזוהר היו מנת חלקי.
ודילגתי על הר ורכס וכבשתי כל פסגותיו
ונזנחה אהבתי ומעדתי במורדותיו.
ואלו הם ימיי, זו כבודתי
רוח חדשה נושאת זו ספינתי.
מתוך מערבולת ומים עכורים וסערות של עבר
אל עבר מים שקטים... הלאה- אל המחר.
תגובות