משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... צופי, קונים את זה בחנויות חפציבה לאופר המובחרות, כמובן (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הסיפור נולד מתרגיל של כתיבת גירסאות שונות לכיפה אדומה, כך שהעניין היה די הכרחי :). יהיו גם איורים אי"ה בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעלעלות בזה כדי למשוך את מבטם של בני-תורה, אני משערת... (: ("תסלח לי, יש פה איזו פסקה קשה, אני לא כ"כ מבינה מה הרב מתכוון...") סתם.. לא יפה ללכלך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רחל שפירא, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יצחק, על זה נאמר- בוקר טוב אליהו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תודה, מויש. ריגשת אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי. ): עצוב... ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני מבינה את מה שרן מנסה לומר, אבל כיוון שאני רואה באומנות ובכתיבה בעיקר כלי לביטוי ולהבעת הרגשות, ולא רק כלי להעברת מסרים-- קשה לי עם הניסיון לכפות על עצמך לכתוב אופטימי גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה. מה שניסיתי לומר לרן הוא, שאני מעדיפה לדבר על "אני לא שוקע בעצבות" ולא על "אני לא כותב שירים עצובים". מי שמלמד את עצמו, גם במצבים הקשים, לא לשקוע בעצבות-- יראה טוב וחסד. וממילא גם לא יכתוב שירים מלאים בעצבות. אבל מי שכן שוקע בעצב, וכופה על עצמו לכתוב אופטימי, זאת בעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוקיי, אוקיי, תהרגו אותי וזהו... מצטערת, לא שמתי לב. --- החזן, הקטע של ה"נועם אלימלך" היה דווקא ברור, לא היית צריך להסביר (נראה לי..). --- טוב, אין על זה תעודת ביטוח. כשהיינו שם, חברה שלי שמה שם קוויטלעך, עם בקשה- "תהיה לנו מליץ יושר לפני הקב"ה, שישמור שאף אחד מהיישוב לא ייפגע". יום אחרי זה נודע לנו שבאותו לילה שהיינו אצל ר' אלימלך, נרצח ביישוב הרב אלימלך שפירא. תנחשו על שם מי הוא קרוי... (לא שאני חלילה באה לזלזל בהשתטחות על קברי צדיקים ובכוח שלהם להיות מליצי יושר לפני הקב"ה.. אני רק באה להכניס טיפה 'מציאות', ולהגיד שלא תמיד אפשר להסתמך על זה...) [ליצירה]
תגובות