משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... אויש, נו, אל תהיה קטנוני... (: חוצמזה, "צרי" זאת מילה יפה. אני לא אוהבת כ"כ את "נבו"... [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוספתי קריקטורה לצורך ההבהרה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... *-: [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים). חפשי משהו אחר. הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא בטוחה שהבנתי (או בעצם- בטוחה שלא הבנתי), אבל.. נהניתי בכ"ז. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בעיני, הכותרת המפוצצת רק גורעת. אל תאכיל אנשים עם כפית זהב. סמוך עליהם, הם אינטליגנטים מספיק. תן לכל צופה לראות, לחוות ולהרגיש מה שתמונה יכולה להעביר, בלי תוספת מיותרת של מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, באמת... זה ממש לא מדבר על הביורוקרטיה של התפילה. הבעיה היא לא בביורוקרטיה (אם כך אתה מתעקש לכנות את התפילה הכתובה..). הבעיה היא בנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. .. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני איתך. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוי, עצוב. ו-סוערה, אני אוהבת במיוחד את הנוגים שלך. [ליצירה]
תגובות