משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... זה דווקא מה שאהבתי פה. אני הרגשתי דווקא שהתיאור היה של תהליך שעובר על הבחור במהלך הפגישה- מהבחור הציני והאדיש, עד להבנה והזדהות עם מה שעובר על הבחורה מולו, עד שהוא רואה אותה באמת כאדם עם אישיות ועם חיים, ולא סתם איזו "מדוייטת" חסרת משמעות.. ואפילו שהוא לא מגלה בה עניין רומנטי- הוא מצליח לראות מעבר. וזה יפה. או שלא הבנתי נכון.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוא לא עצוב, שירה. גם אם בדרך יש עצב מסויים.. הכנפיים בסוף משרות אוירה אחרת. ומותר לי היום, אני צוּמית שכזו בגלל התאונה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן. לא השתמשתי ב"נכמהת" כי לא הסתדר לי. וכפי שאמר מי שאמר, זו אכן מילה השגורה על לשוני (:. <מה יש, אסור כבר לחדש חידושים בשפה?..> [ליצירה]
- [ליצירה] ... חָבִּיבּ. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. גם אם השיר נכתב בציניות, לענ"ד- אין מקום לשיר כזה ב"צורה". [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן... --- "לכמה שניות"-? אודיה, אין לך שום מודעות עצמית. את *תמיד* כזאת... (: 'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ויש לה רק מילה אחת לומר: תודה. ברוך שעשה לי אי במקום הזה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוב. שיהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] פיצ, אני חושבת שאם היא היתה רואה את צה"ל ואת ההתיישבות כאוייבים, היא לא היתה עונדת את שני הצמידים על אותה יד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוווווּ.. ספוקייייי. ומצטרפת ל"הבל ורעה רבה" (מה זה השם הבלתי קליט הזה?) בנוגע לדוס וכו'. וזה גם לא שזה חלק בלתי נפרד מהיצירה... [ליצירה]
תגובות