פעם כשהשעה היתה לבד אחר חצות וחיכיתי לך (סתם בשביל לחכות), תהיתי מה יקרה אם אשלשל את רגליי מעבר למעקה הגשר-צר-מאוד שלי ובאצבעות מעקצצות אפרום את חוטי השתי והערב חוט אחרי חוט ואנשור איתם למטה אל מה שמתפלל שם במצולות סחרחרות, עגולות-- אל מה שזוכר את שיש לשכוח לברוח לאטום האוזניים בכוח ולא אֲפַחֵד כלל.