בין נקיקי - המדבר,
בלב ציה,
רוח - זעף חולפת,
במערבולת צורבייה.
החמה לה יוקדת;
סלעים,
כאש מתלבים.
סערה ממעל יבבת;
על אפיקי - אכזב,
בין - השמשות רַדים.
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- בהשתלב ידיים, ייפתח המחר
- העם - דורש..!
- הטבע משווע לעזרה
- שירת - פוסידון
- איוושת - הרוח, מעל צמרות - העצים
קשור אלי
- [ליצירה] לגבי מילה צוק צוֹק, זה מצוקה; חיי דוחק. מזה, גם צוק הימים [ליצירה]
- [ליצירה] לדוב תראה, אני מבין, שאת הגשר בונים לא לטובת המוסלמים, אלא לטובת כוחות הביטחון הישראליים, כדי להקל עליהם פריצות להר הבית בעת הצורך. דבר שני, הר הבית נמצא בריבונותו של הואקף המוסלמי, אז שהואקף המוסלמי - יחליט בעצמו מה לבנות או לא לבנות בשטח שבריבונותו. [ליצירה]
- [ליצירה] בשבילי, סטאלין אינו שמש ואינו ירח. [ליצירה]
- [ליצירה] לאדיק הקפצן שמע משהו! לא התגאתי בסטאלין, בכתבתי זאת! אלא רק הבהרתי, שבכל תקופה כולל זאת שבה שלט סטאלין, היו גם הרבה דברים חיוביים, שאסור מתוך להט ההסתה האנטי-קומוניסטית, לשכוח מהם. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי חריזת השיר פשוט, לא קראת את השיר נכון. כשקוראים אותו נכון, אז מרגישים את החריזה. תסמכי על נסיוני האישי הרב [ליצירה]
- [ליצירה] מעולם לא הייתי סטודנט אז כנראה בילבלת אותי עם מישהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי ממליץ את אז זאת מה שנקרא: שגיאת-דפוס (להבדיך משגיאת-כתיב). ולגבי עם-ישראל, אז אל לכם לנסות להמציא צידוקים לציונות המטופשת שלכם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לא נמאס לי! שמע, לא משנה! הדברים, שאותם אני כותב, אינם שטויות, אלא קריאה להסתכל בעיניים של המציאות. ולגבי סלידתך, לויקי כנפו על זה שהתחבקה עם ערביות, אז בכך, חשפת את פניך שהן פני גזען מאוס, שאינו מבין שהבעיות של אימהות יהודיות, אלה גם בעיות של אימהות ערביות וכל אם אחרת, ללא קשר למוצא שלה. עד כאן! [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי שמש לוהט אולם, מאחר ולרוב את המילה שמש, נהוג להגדיר, כנקבה, שימוש במילה זאת בזכר, מהווה כתיב לקוי. ולגבי דו - מיניות של מילים, אז למיטב ידיעתי, כל המילים ממין נקבה חסרי סיומת נקבית, הן יכולות להופיע הן כנקבה והן כזכר. למשל: תהומות - תהומים; או למשל: דרך, שזאת מילה ממין בי, שיכולה להזדווג היטב, הן עם זכרים והן עם נקבות. [ליצירה]
- [ליצירה] אין פה שום צביעות מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'. אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש. לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות? [ליצירה]
