לילה ראשון בלי אמא. היא כולה הזיעה. החום, חוסר האיוורור, הפעילות הגופנית שלא היתה רגילה בה. * "איטה לאה, רֵבּ חיים דיבר עם אבא ושאל עליך". היא הופתעה. לא חשבה שתהיה מהראשונות. מהר מאוד נפגשה עם בנימין וקבעו תאריך ואולם והזמנות ודירה ו - - - . הוא היה ביישן בפגישות. כמובן שאיטה לאה התביישה יותר. שתקה יותר. הוא נחשב תלמיד טוב ומשקיע ומבטיח. למד עם אביה, התנצח עימו והתפלפל בגמרא ואיטה לאה הבינה שהיא צריכה להיות מאושרת. בפגישות עם הרבנית לא חדלה להסמיק. הכל היה חדש עבורה. שבעה נקיים. חופת נידה. מקווה טהרה. תשמיש המיטה. הריון. ילדים. אמה החלה לנהוג בה כבוגרת ממש, כמו שארוסה בת 17 וחצי צריכה להרגיש. כשסידרה את הדירה החלה להתרגש יותר יותר. הדירה היתה קטנה, בקומת המרתף, אך לפחות היתה דירה. דירה משלה. שלה ושל בנימין. ש-ל-נ-ו. שיננה לעצמה. אנחנו. שנינו. טיילנו. אכלנו. ישנו. דיברנו. אין יותר לבד. הכל ביחד. הרי מצאה את זיווגה! * הריקודים היו סוערים. למרות הצפיפות והמחנק. איטה לאה כמעט ולא ראתה את בנימין, אך המשיכה להרגיש את מגע ידו כששם את הטבעת על אצבעה. הזיעה נטפה על גבה. החליקה בין עור הגב לשמלה. הלחיים נטפו זיעה. אצבעות הרגליים החליקו בתוך הגרביים והנעליים היפות. היה חם. לאחר שסיימו עם ברכת המזון ושבע הברכות, התארגנו בנימין ורעיתו. אספו את חפציהם, המתנות והצ'קים כדי לנסוע לדירתם החדשה. אביו של בנימין עוד המתיק עימו סוד, אימה של איטה לאה הזילה עוד דמעה - - - והם בדרך לדירה עם נהג המונית הפטפטן. שניהם שתקו. לילה ראשון בלי אמא.