בס"ד
"כן...", נתחייך הישיש ובעיניו נוסטלגיה מתוקה, "אני ואשתי עובדים קשה על האהבה בינינו כבר חמישים שנה... ממש מהמבט הראשון.".
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המממ... למה אף אחד לא התייחס ליצירה עצמה??? העיקר שזה מנויילן, וטפל. [ליצירה]
- [ליצירה] יואכש, שמא תשקול שנית? להזכירך: "יש אנשים שצדים נמרים". חשבת שזה לא קשור? [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: אם תפתח בתהילים נ"ט (בפסוקים ז' ו-ט"ו), תמצא את המקור למילים. המלך-המשורר הג'ינג'י מדבר על התקופה האחרונה ממש בגלות (הלילה, הערב), לפנות הבוקר - הוא שחר היום החדש, היום שכולו שבת, הגאולה. (הדימוי הזה מופיע גם במזמור צ"ב - "בלילות" יש לנו רק "אמונתך"; "בבקר", מנגד, נספר "חסדך" - שבו האמנו). [ליצירה]
- [ליצירה] שומר פיו ולשונו תקרא, ותפנים, חלאה שכמוך: קל לקרוא לאנשים נאצים. להוכיח זו מטלה הרבה יותר קשה, וכמו כל האוטו-פובים היהודים האחרים, אתה תתחמק. אתה מזהה, מתוך ראיה מעוותת המודע של המציאות, את אלו המתריעים מפני הסכנה האורבת לעם היהודי עם אלו הקמים עליו להכחידו. אני בטוח לגמרי שהיטלר היה עושה מאמצים על-אנושיים (או תת-אנושיים במקרה האמור) לחסל אותי. ברור לגמרי. איך זה בדיוק הופך אותי לשותף לפשע? כי אני מסרב לשתף פעולה? מבחינה הגיונית, אתה עצמך מחבר בין מצבנו כעת לשואה. השואה איננה הגדרה כרונולוגית, ובוודאי שלא כמותית. ההגדרה היחידה שיכולה להקיף את ממדיה של השואה היא הגדרה איכותית: הרג יהודים אך ורק בשל היותם יהודים – בעוד העולם שותק. אה, אם כך, תשאל, מה ההבדל בין השואה ל'אינתיפאדה'? התשובה היא שאין הבדל. אמור להיות הבדל, ולו רק בשל העובדה שיש לנו צבא, מדינה. אך כל עוד אנו יושבים ומחרישים בעת הזאת, כל אנו שותקים את היטבחם של אחינו, את הירצחם של יתומים ואלמנות, את הדם הנשפך סביבות ירושלים באין קובר – אין אנו נקיים. וכאשר אנו קמים, ובמו ידינו שוברים את עמידתנו – את עמדתנו האיתנה ביותר!!! – מול האויב, אינני יודע איך אפשר לפסול את ההשוואה בין התנהלותנו כעת כעם, כאומה, להתנהלות היודנראט. אמר לי אחד: "תמיד שאלתי את אבי כיצד יכלו הם ללכת בשואה בשקט, כצאן לטבח. בשבוע שעבר אמר לי אבי: "מה אתה שואל אותי? תראה איך אתם הולכים!".". לעניין תגובתך הנלוזה: אני לא ממש מבין איך אתה כורך את עדן נתן-זאדה עם רוצחי יהודים. תסביר לי? אני בטוח שיש משהו שפספסתי. מעבר לזה, ההשמצות שלך כל כך מגוחכות שאין הן פוגעות בי אישית. מה שפוגע בי זה שאחד כמוך נראה בעיני מתבונן מן החוץ כקשור אליי. גועל נפש. [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב, נפלא! סוף סוף הצלחתי להמציא הליך חכם: התגברתי על יצרי והחלטתי לצרוך את היצירות של קוד יוצר 441 אחת אחת, ולפרקים. זה אמנם יוצא יום יום, אבל אני בסך הכל בשר ודם. לזה קוראים עצמות לחיים גבוהות ולסת איתנה. יופי של פרופיל! בנימין. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה. דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם. stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא. בנימין. [ליצירה]
- [ליצירה] לעצם העניין... איזה יופי של סיפור! כואב, נוגע ויפהפה. מי היה מאמין שיש אנשים בעולם שמסוגלים בצעד החלטי כזה למחוק דברים חסרי-סיכוי מסדר יומם. אני עצמי שייך לגזע שידע את יוסף, ומאז לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עליו. come to think about it, אני שייך לגזע שידע את יוסף ועד היום שומר את התמונה שלו בארנק... [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה... הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] וואי... אמרתי לכם!!! אפילו שידענו ואפילו שזה היה ברור סו - אני מצדיע. בלי מילים. בקרוב!... [ליצירה]
תגובות