בס"ד
"כן...", נתחייך הישיש ובעיניו נוסטלגיה מתוקה, "אני ואשתי עובדים קשה על האהבה בינינו כבר חמישים שנה... ממש מהמבט הראשון.".
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שורו הביטו וראו שונא היהודים היהודי הרים את ראשו. א. יש קדושה בקרקע: אחרת מתפרק כל הבניין של השמיטה. ב. אני יודע שתצדיק את המחבל. מובן מאליו. ג. "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע, הינשא שופט הארץ" איזה יום מתאים בחרת לך. [ליצירה]
- [ליצירה] זו לי הפעם השלישית שאני קורא ונהנה. כל כך מוצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] מה היה קורה אם אני הייתי מובטל שהשפם מתיימר לייצג? אם אני הייתי בורג קטן במערכת שאוברקוביץ' קובע את סדר יומו, חייו וגודל קצבתו? כ----ן... אני מניח שזה היה מפריע לי. קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה ראשונה! זה פשוט יופי! הכותרת אומרת כל כך הרבה... בנימין נ.ב. - יש על מה לעבוד. - ב.נ. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר ראשון מדהים. דבר שני: אחד היה אברהם. כולו היה "אחד". נדרש פה רק "ויאמר" אחד. אברהם היה כולו "אחד". והוא באמת לא היסס. והוא באמת לא התיימר לרחם יותר מאב הרחמים. והוא באמת לא כעס. הוא באמת היה. אחד. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] לך תודה, כנרת. ואכן, אם יורשה לי לגלות שבמקור השיר נמסר בגרסה מעט אחרת: "משורר מלהב" היה כתוב שם - הווה צליל כאב. בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] יואו! קראתי שוב (בפעם המי-יודע-כמה) ושוב! בול! חץ בלב... [ליצירה]
- [ליצירה] שוב פעם יישר כח. אתה רואה, אני מצפה לזה כבר ממוצאי-שבת... [ליצירה]
- [ליצירה] יואכש, שמא תשקול שנית? להזכירך: "יש אנשים שצדים נמרים". חשבת שזה לא קשור? [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
תגובות