פח זבל עומד בדד ליד המכונית הבודדה, לפני שני העצים בשורה אחרי האלומה הבודדה ובסביבה של הבנינים הרחוקים והשדות הצהובים. עומד ורוצה לצאת בריקוד, לשיר, לפתוח ידיים, לרוץ עד השמיים (או לפחות עד העיר הקרובה) אבל הוא לא יכול, כי הוא קשור לעמוד, והעמוד (כמה מפתיע ) קשור לאדמה, והאדמה, כידוע , קשורה לעצמה... וכך הוא עומד שם, מלא זבל וחלומות, ולא מצליח לזוז. אבל...אולי מחר, או עוד שעתיים, או ברגע זה ממש יגלה הפח איזו אבן מעניינת ונעימת הליכות שנמצאת ממש מתחת אפו, או נמלה מארץ רחוקה. אולי יגלה שהפנס של המכונית למד רבות על נפשם של פחים, ובכלל הוא חבר נהדר לשעת צרה, ויכול ללמד אותו אפילו איך פחים רוקדים... אולי השדה יבוא אליו יום אחד ושניהם יחד יעשו הצגה... ואז הוא ישמח, הפח. והוא יהיה מלא אז זבל (קצת פחות...) וחלומות שקצת גם התגשמו. (הלואי!!!)