[ליצירה]
דוד נהנתי שוב לקרא אותך,
השילוב שאתה מפגין:
דברי תורה יפים עם נועם שיח, הוא שילוב משובב .
על אף זאת, יש ביננו עדיין הבדלי גישה ואיך כתבת טוב שכך, שהרי הכל אצבע אלוקים והכל מאורו - אור האין סוף.
שוב תודה לך על התייחסותך והדברים המשובבים
[ליצירה]
לאמלי, תודה על תגובתך.
כן, מסכים כי למהות הנפסדת הזו של ה"קורבן", יש עוד שלוחות והסתעפויות מהם נפתלות בכיוונים שהצבעת.
ברגע שהאדם ילמד לוותר על הצורך הקיים ל"רצות" תחילה על חשבון עצמו ואחר כך ביתר שאת ובמכפלות על חשבון אחרים,
משם לדעתי תתחיל דרכו להרפא
[ליצירה]
תודה למגיבים.
קצוות ה"מתח" העיקריות שבאמונה
מגולמות ב"איש האלוקים" מכאן. ובאיש שכל עשייתו בבחינת "אלוהים",ממנו וממעשי ידיו
לכתחילה,אני די מבין את ההחלצות הגורפת ללמד סנגוריה על אהרון .
ואף דומה,שמה שנכתב כאן על ידי המגיבים הנכבדים עדיין רחוק מלבטא את דמותו היחודית והיחידה של אהרון, שהוא הדמות האנושית הבלעדית, שמעטרת בתוכן ובמהות את שמו של הקב"ה כ"שלום" .[ אגב,רק על אותה ההתנהגות המופלאה של : "וידום אהרון", אפשר לכאורה לכתוב ספר שלם.]
ובכל זאת, הנכם לדעתי שוכחים יסוד חשוב מאד במסריו של המקרא [יכול שהשרף אף כיוון אליו].
תורת ישראל מציינת נרטיבים לא מפני שחשוב בעיניה כי נלמד לדקלם את הנפקויות המידיות הספציפיות לגבי דמויות המפתח שבאותה הדרמה, אלא בעיקר על מנת שנזקק המנרטיב כולו את אותם המסרים הערכיים איכותיים, שהתורה מבקשת להנחיל לדורות .
כך, סיפור העקדה לא בא אלא לומר כי האלוקים ניסה אותנו פעם אחת ויחדיה בניסיון מטודי, על מנת שמכאן ואילך להוריד כליל מסדר היום "קורבן אדם" וכי אף לעולם לא יחזור אפילו לא אותו הניסיון החינוכי.
וכך גם כאן .
בזיקוק אנליטי מוסרי ערכי של סיפור העגל, לדעתי זהו עיקר המסר .
והלא גם התורה הוסיפה וציוותה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי הזהב. דגש על "עימדי".
בדיוק למקרה הזה ודומיו.
ואף על פיכן, באותו המישור האיסטרטגי - ערכי, נאמר גם : "ויתאנף ה' באהרון להשמידו".
האם רשאים אנו להתעלם מקביעה קטוגרית זו של הקב"ה אשר מצהיר כשופט , המכריע והגוזר .
האם, לפחות אין הדברים חקוקים עלי ספר, כמסר ערכי לבאות כאמור.
[ליצירה]
לזיוה גל תודה על שתי התגובות ועל הערותייך המועילות בעיקר לגבי העורבים.
לענין שאלתך/תמיהתך ביחס לקריאה שלי לזמן חילונים לארוחות שבת מבלי לחשוש לחילול שבת מצידם.
הנושא מורכב מאד ומצדיק "צלילה" עמוקה יותר.
יחד עם זאת בקליפס אגוז :
יש לי דעותה מגובשת בכלל
וגם בענין זה.
אני מאמין שאת הקב"ה מעניין אך האדם ורווחתו.
ושום יסוד פולחן אחר וכי כל מצוות הפולחן הינם מארג נורמטיבי פלאי של "גדרות"
להשיג התוצאה כאמור
אני מאמין שכל תורת ישראל זה : "ואהבת לריעך כמוך" בבחינת : "זה כל האדם"
אני גם מאמין שהשבת כל כך קדושה ומופלאה שחלילה לנו מלמוסס אותה בהתרת "גדרים"
וכך עוד כמה מדרגות בפיראמידה שמפאת הקיצוור נדלג עליהן
לענינינו :
התכוונתי לכך ואני מאמין בזה:
שאסור לשדר לחילונים שהם לא רצויים כאורחים בשבת מפני שהם מחללים שבתם בנסיעה לאירוח.
זו דעתי ואמונתי.
לא שאני חלילה מבקש לעודד חילול שבת או שהדברים משקפים חלילה את התנהגותי או התנהגות משפחתי.
הרי פעמים שחילונים מגלים אצלנו ענין באירוח בשבת אני מקדימים להסביר להם כי נשמח ואפילו מאד אם יבואו לאירוח מושלם מערב שבת ועד מוצאי שבת
אגב מכך שאנשים לא מתארחים אצלי בשבת בגלל שהם יודעים כי מפריעה לי נסיעתם, מאבדים גם סיכויים לחולל שינוי בסטטוס קוו.
צריך גם לקוות שבערוץ ארוך של זמן יהיה בסוף גם לפחות חילוני אחד,שהחוויה שלו אצלך בשבת של אירוח תגרום לו לשינויי מחשבה, השקפה או אפילו באורח חייו....
ושוב תודה על התייחסותך
[ליצירה]
סליחה על שגיאות הכתיב הרבות. בגלל....
אם אפשר שוב. ואם כבר תוספת קלה :
נחמד ויפה
ואם אפשר להוסיף :
"שא את ראש", כפשוטו. בא להטיל אחריות מיניסטריאלית ושילוחית על ראשי ישראל . במקרה זה על משה ואהרון כאחד.
והואיל לגבי קהת הוטלה עליהם משימה הכי רגישה בקרבתם היתרה לכלי הקודש ולפיכך גם הכתוב מתרה בהם שוב ושוב להזהר שמא חלילה ימותו ועד כדי השמדה חלילה כדי "כריתת שבט".
לכן פתח בהם הכתוב.
ולא רק זאת, אלא תוך דגש וכבר בפתיח, כי האחריות השילוחית, הנה הן של משה והן של אהרון כאחד.[ בשונה מבני גרשון].
לגבי בני גרשון האחריות השילוחית הנה מופחתת יותר. לפיכך "נשיאת ראש" שלהם במובן האמור, הנה משנית לזו של בני קהת, בחזקת : "גם הם".
ואכן סולם האחריות כאמור, משתקף גם סמלית בשמותיהם:
"קהת" - לשון מחיה וכריתה
"גרשון" - מתון יותר, לשון "גירוש" בלבד
"מררי" - מתון עוד יותר, לשון סחי וסבל ומרורים.
חג שמח ושבת שלום