בס"ד.
האם אברהם ידע עליה על רבקה בטרם שלח את עבדו ליקח אישה לבנו מחרן .
התשובה היא כן. והפיתוי עז להוסיף ולומר בוודאי.
אם רבקה היתה מוכרת לאברהם , וודאי שמה גם הלך לפניה כמיוחדת . וודאי וודאי.
האם כמו :אברהם, שרה ויצחק ,גם בשמה של רבקה, גלומה סמליות מהותית יעודית . שוב התשובה הינה כן, וכן רבתי.
"רבקה" הינה כמי שאמורה ביעודה "לריב" את ריב ה'. והריב הקרדינאלי הינו כידוע, אותו המאבק על הבכורה על בחירת היורש וממשיך השושלת.
בין לבין, קרוב לוודאי, חייה בחרן וגם בכנען ,כפי שנווכח בהמשך היו לא קלים כלל.
היא היתה יפת תואר .ובחרן עשתה הכל לטשטש את סגולתה זו. במיוחד בפרהסיה .
לתורה טכניקה משלה ,לרמוז לנו "זוטי רכילויות" מהסוג הזה. חמש או ארבע פעמים, מכנה היא את רבקה בכתיב כ"נער" [בלוא הא"].
האם זה דבר של הסיח דעת וזניח, שאין אנו צריכים להדרש לו ולתהות על קנקנו.. או שמא שתי אינדקציות משמעותיות בהמשך צריכים לאלץ אותנו לצקת תוכן באותה המגמה של התורה להתעקש לכתחילה ובכתיב מגמתי, להתיחס לרבקה דווקא כאל "נער".
אולי, אותה מיומנות שבדיעבד על תרגיל התחפושת של יעקב לעשו, בכלל לא היה המקרה הראשון . אולי כבר בחרן חלק מאמצעי ההסוואה וההסחה שבהם נקטה רבקה היו תלבושות ההופכות אותה בעיני רואיה כ"נער" ובכך לא למשוך תשומת לב יתרה. .
בקיצור, להעלים את זהותה ונשיותה בפרהסיה.
ואולי מטעם זה, לראשונה מכנה אותה העבד בהמשך "עלמה".
לא נער לא נערה ולא אישה רק "עלמה". זו שכביכול שבטיבה לכתחילה להעלם, בתחפושת של "נער".
כך או כך ,כפי שכבר רמזנו, מהות שמה בא לידי ביטוי באותו הריב המשפחתי .ריב האיתנים שנמשך שנים . כשמנגד עשו ונשותיו החיתיות ובתווך יצחק המטלטל והחשוף לאינטריגות של ה"פרד ומשול" שבהן, הפליאו לנקוט נשותיו של עשו.
נשוב אליה אל רבקה את סגולויתה מטיב המקרא לתאר בפגישתה הראשונה עם יצחק, בעודו רחוק ממנה כמטחוי קשת, היא נופלת מהגמל".
ראשי תיבות : גאווה מרדות וליאות. ומהשילה מתוכה השלילי היא עוטה עליה החיוב "ותתכס בצעיף" .
ושוב ראשי תיבות : צניעות ענווה , יראה ופרישות.
וככה נכנסת היא לאוהלה של שרה.
וכשמתברר שהיא עקרה . היא אפילו לא מוצאת לנכון להטריד את הקב"ה בתפילה. רק "נוכח" אדישותה כאמור נוטל יצחק את היוזמה ועותר הוא עצמו לה'.
.וכשהבנים "מתרוצצים" . והיא דואגדת להם. הפעם למענה אין היא מתפללת היא "דורשת" את ה', בדרישה של אישה רבה. וה' משיב לה כגמולה פורס בפניה את כל החזון שהעלים מיצחק ואשר שורתו התחתונה הינה כי" "רב יעבוד צעיר". כלומר יעקב ראוי לבכורה והוא הוא ממשיך השושלת .
והיא בכוחמתה הרבה מבינה, כי אם שמה "רבקה" : להלחם את ריב ה' כי אז זה הריב שעליה להוביל ולנהל כמשימת חייה ואפילו יהא זה, כנגד כמעט כולם.
ולענין זה, היא מפעילה את כל כישרונה ומיומנותיה גם בתרגילים של תחפושת כאמור. אלא שמנגד עמד מולה לא רק עשו שאותו יצחק אהב במיוחד דבר שהקנה לו מעמד ויכולות הרסניות. אלא גם נשותיו החיתיות של זה הן אשר הבינו מהותו של מאבק הירושה ולא בחלו באמצעים.
הן הבינו כי יצחק "לטיפוח" ורבקה ל"דכאון".
הפעילו על יצחק תרגלי מיסוך חיובי סביב דמותו של עשו רתמו את אהבותיו של יצחק ל"שדה" ולבשר על האש במיוחד של "ציד". וכך כל יום השפיעו עליו הרבה מאלה עד כי הביטוי : "ציד בפיו" בא לתאר גם, תמונת מצב לפיה הציד הרב ששמו בפיו של יצחק, גרם לא כאבק של שוחד, שעיניו כהו ונעלמה ממנו תמונת המצב הנכונה.
וכנגד זה הוסיפו וירדו לחייה של רבקה, עד כי זו רק לבסוף חושפת היא את תחושותיה כי מפאת יחסן והתנהגותן קצה ממש בחייה.
המערכה היתה גם רוויה בתרגילי נגד .
"יצחק לכתחילה ביקש לראות באכט המכירה של הבכורה כאל "משחק ילדים ככל שהזדקן, ביקש דרכי מוצא של פשרה או ביניים לאמור: נתעלם מענין הבכורה ונתיחס אך לגיל הביולוגי המתורגם לגודל הפיזי.
וכך ביקש לברך בטרם מותו את יצחק בנו הגדול" דגש על "גדול" = "גביר" יעקב הוא שמשיב את יצחק לענין המהות הכוללת של ה"בכורה" ואכן לבסוף משיצחק מבין כבר את כל מהליכה של ההשגחה הוא מצרף לברכת יעקב גם את ברכת אברהם כסמל להמשך השושלת באמצעותו
ו"בצדקה תכונני"
משה אהרון
