כששב לביתו ,הייתה כבר שעת ערב מאוחרת והוא ציפה כפי המגיע לו לקבלת פנים של חמיצות. שהרי הסמיך שוב ליום עבודתו הארוך והמתיש שעת התנדבות למתן יעוץ בעמותת "עזר מעגמון".
הוא גרר עצמו כמתחמק ישירות למקלחת ואז כרגיל פלאי הזמן והטכנולוגיה מסגירים היום הכל . הטלפון הנייד צלצל במנגינה מטלטלת של ריקוד ובפול ווליום
וחיש מצא עצמו מוקף בכל אוהביו אישתו וילדיו
על הקו נשמע קול דק. ספק נכאים ספק מהוסס. קול חנוק של נערה או שמא אישה קול מרטיט עולה ויורד וחודר כמו איזמל.
"קוראים לי אביה
ואני מתחתנת הערב ואני רוצה שתגיע.
בבקשה תבא .
אם לא תבא אין ולא יהיה טעם לחיי
כן כמו שאתה שומע
לא תהיה חופה.
הדברים נשמעו לו הזויים ביותר .וודאי נפלה כאן טעות במספר .
הוא החל מחליף צבעים ומגמגם :
ילדתי ,את וודאי טועה .
לאיזה מספר התקשרת?
והיא בשלה בטון של טון:
"מספר נכון
אביה את טועה השיב,
אינני מכירך כלל ואף לא קיבלתי שום הזמנה לחתונה
כן השיבה אביה :אתה צודק .
אני יודעת שלא קיבלת הזמנה ואתה אפילו לא יודע מי אני
אבל אתה אבא שלי
לפתע כאילו חרב עליו עולמו .הכל נתערבל לנגד עיניו , ומשהתאושש מעט בטוח היה כי בפניו מהתלה מוצלחת והוא החליט פשוט לנתק ומיד
את השיחה
אבל הטלפון צלצל שוב
והפעם התלווה לנימת הקול בכי חרישי, מצטערת היא אמרה.
אני יודעת שנפלתי לך סתם כך מהשמיים.
אבל הסיפור הוא ארוך ,ארוך מאד .
כל מה שאני מבקשת ממך הוא להיות נוכח הערב בחתונה שלי .
אני מבטיחה לך לא לא להביך אותך , לא לדרוש ממך דבר
ואף לא לגשת אילך רק פשוט תהייה בבקשה נוכח
זה חשוב לי מאד.
אבל בבקשה השיב
זו וודאי טעות, מדוע להשלות את עצמך
אבא !החופה בשמונה בדיוק
ואתה תהייה ואם לא !
לא תהייה חופה, פסקה בטון נחרץ
ולפתע הוסיפה בקול חלוש
"אימי גססה מסרטן מזה שלושה חודשים .מחלה שנפלה עלינו פתאום בעודינו מתכוננים לחתונה והיא שאמורה הייתה לעמוד לצידי הערב בחופה והיא כבר איננה : האלוהים שלך לקח אותה לפני עשרה ימים
ועל ערס דוואי ובשלבי גסיסתה האחרונים מתוך רצון עז לנחמני בדבר מה כתב לי פתק :
"אביה, אני כבר גמורה
כבר וודאי לא אזכה ,אז בבקשה אל תהיי לבד בחופה
אבא שלך לא מת
הוא חי
הוא היה בחור החובש כיפה משפטן.
נפגשנו בהשתלמות
ואת פרי אהבה חפוזה ונמהרת
של ערב אחד"
הוא כבר היה על סף התמוטטות ממש.
הגישו לו מיד כסא
מתי נולדת שאל
והיא השיבה לפני עשרים ושמונה שנה
כוחותיו שלו כבר לא עמדו לו
הוא העביר את הטלפון לבתו הבכורה שעמדה לצידו
וזו עוד בטרם הספיקה אפילו לומר מילה שמעה היא : אני לא נכנסת לחופה הערב בלעדיך .וכן החופה תתקיים באולמי נעמן
והטלפון נותק
שירה הבת הבכורה הביטה באביה כאומרת אבא מה זה?
למה היא התכוונה בדיוק,שאתה חייב להיות הערב בחופה שלה
בכלל מי היא
והוא הביט בפניה המודאגות של אישתו וחשב מה אני עושה עכשיו מה אני מספר להם לאישה ולילדים.
ובכלל הכל נשמע הזוי ועל גבול הטירוף ממש.
לפתע הטלפון צלצל שוב ומשהפעם ענתה הבת שירה שמעה היא קול חנוק לאמור : זו שוב אביה, תני לי בבקשה לעוד רגע את אבא שלי
שירה הושיטה את הטלפון לאביה
ומעבר לקו נשמע קולה של אביה אומר :
אנא אל תפול עכשיו ,אבל רציתי גם שתדע ,כי כשאמא נפטרה חיטטתי בגנזיה לחפש קצה של חוט, שיוביל אילך ולא מצאתי .
אבל כן מצאתי פתק מרופט
ועליו היו רשומים בכתב יד הדברים הבאים
הכר נא אם אתה זה
או אם לא
והיא החלה מקריאה:
"האמת היא בבואה של האלוקים
וכל המבקשים לשחק בה
משחקים במטוטלת של האלוקים
שעד שהיא מתייצבת כאנך
מכה היא הלוך ושוב
לכאן אם לכאן"
כששמע את הדברים עדיין לא נזכר בבירור
אך ידע גם ידע , כי אלה דבריו שלו.
אביה השיב בקול סמכותי משהו :
אני אהיה שם הערב ,אבל אנא אנא, עשי עימי חסד, הביני למצבי שלי אני מטולטל עתה מקצה של חיים לקצה אחר ומרוחק.ועדיין אינני משוכנע כלל שלא חלה פה טעות.
מהצד האחר גם אינני רוצה בשום פנים ואופן לקלקל לך את החתונה שלך,.וודאי אחרי מה שעברת, אז בבקשה אופיע כהלך זר ומוזר.
רק שתדעי כי לבקשתך
נוכחתי גם נוכחתי.
בא היא אמרה לו
גם אם אתה חושב שאתה לא אבא שלי .
יש אבא בשמיים והוא וודאי יגמול לך בטוב על החסד הזה
והוא אשר גם יעשה הטוב בעיניו
והיא ניתקה את הטלפון
פניו שלו התחוורו כסיד.
העיף מבט לכל בני המשפחה הסובבים אותו
ונאלם בחוסר האונים
גם התשישות של היום המפרך הוסיפה את שלה,והחלה לתת את מלא אותותיה
לבסוף כאילו נעור מחלום מר ונמהר ואמר
שכחתי, שאני גם מוזמן הערב לחתונה
ואישתו שמעולם לא הסתיר ממנה דבר
השיבה :אתה לא נראה בכלל טוב ,אני אצטרף אילך .
מצא עצמו לפתע מתחנן שכדאי שילך לבד
ואף אולי עורר עוד יותר חשד מלמל
כאילו בכלל, מדובר בחתונה של מכר רחוק
שהוא אך חייב לו מתנה
והוא יופיע ,רק כדי לשלשל את השיק
ויסתלק ממנה מן החתונה חיש ודי מהר
ואז לפתע פרץ הוא בבכי מר :
אינני יודע השיב, התקשרה אלי זה עתה בחורה, שפעם ראשונה בחיים אני בכלל שומע את קולה וטענה כי אני אביה. ולא עוד שהיא מתחתנת הערב ואם לא אופיע איימה,לא תתקיים החתונה
וכאילו להכביד יותר על מצפוני סיפרה גם, כי הייתה לה בעולם אימא אחת שנפטרה מסרטן לפני ימים ספורים .
בתו הבכורה שירה נטלה כהרגלה את השליטה על מהלך הענינים
והפטירה נחרצות :
אף אחד לא הולך איתו .
הוא הולך לבד ואני אחכה לו בחוץ
ואציף מדי פעם לראות אם הכל בסדר
החתונה הייתה מאופקת עד למאד.
ניכר היה כי הכלה עדיין שרויי באבל כל שהוא
וכשעמד בפתח חישב שהפעם הוא באמת עומד לקרוס.
דומה היה עליו שהוא בסחרחרת גבהים.
המולת האנשים שבאולם כאילו התקבצה למהלומה אחת גדולה שהוטחה בפניו ,כעומד בפתח .
לפתע נרתע לאחור ביקש לחזור על עקבותיו
כל מלחמות חייו ריצדו אל מול עיניו
לומר לו שבמלחמה זו,
לא הוא אשר יצא
מוג לב
בין לבין ולפתע
הגיחה מכל המולת האנשים הכלה אביה, צועדת כלפיו בהיסוס
ומשהגיעה עדיו הושיטה את ידה, עמדה מולו ברגע נצח של דומיה
אחריה נשרך החתן מודאג עד למאד
עודם עומדים בדום של דומיה
הושיט החתן את ידו :שלום לך אני יהונתן
החתן של אביה
וכאילו להפיג את המבוכה הפטיר : אלוהים,כמה שאתם דומים, .
חוץ מהעיניים, אתם דומים בכל
ואז אביה התמוטטה ונפלה לארץ
באולם החלה מהומה רבה . התרוצצות של אנשים לכאן ולכאן .
צעקות אם יש רופא באולם
יהונן שוב התעשת ראשונה, היסה את האנשים
נטל את המיקרופון והכריז.
היא מאתמול בערב בצום ,הכל בסדר
ליטף את פניה
השקה אותה מעט
והיא פתחה את עיניה
אותם העיניים הכחולות
של אימה
