בס"ד

 בפרשתינו פרשת חוקת מת אהרון  ומשה נותר בודד.

 היצר הבלתי נלאה של העם להתלונן , להתקומם ולמרוד עלה ששוב גדותיו  והפעם מוציאים הם דיבה הן על אלוקים והן על משה בדיבור המתחיל : "וידבר העם באלוהים ובמשה למה....".

 להזכיר, מרכזה של הפרשה הקודמת : פרשת קורח היה, ערעור סמכותו ותפקידו של אהרון.  בטרם מיתתו, הושבה לו העטרה  ומטהו פרח, הציץ ציץ וגמל שקדים. ואף יותר מזה, כאכט סמלי לדורות, ציווה ה', להפוך את כל מחתות הנחושת של עדת קורח לרקעם לרצועות פחים ולצפות בהם את מזבח הקטורת, לתמרור התראה וזכרון, לכל מי שבעתיד ישוב לאותה הגחמה  ויבקש לו כ"זר" תפקיד של כהונה..

 והנה, עתה נקלע משה לאותה הסיטואציה.

 העם מערער על סמכותו - כשליח ואף מערער על הריבון השולח,  במילים אחרות אותו המטה של משה שנעשו בו אותות ובין השאר הפך גם לנחש מאויים ובמידה מסוימת גם מושפל

 על כן , הקב"ה מפעיל את הפוטנציאל הגלום ב"מטה".  אותה מהות נושכת של נחש והפעם בשכלול המתבקש מנסיבות הענין.  לא סתם נחשים אלא "נחשים שרפים" .לאמור : לא רק נושכים, אלא גם מעופפים לסמל מהות עודפת של מטהו של משה, שהוא משה, כ"שרף" - מלאך אלוקים  .

 במילים אחרות. תשובת ה' הינה, לא רק מענה של המטה- הנחש כנגד ערעור הסמכות כאמור, אלא הוכחה פלסטית לכך, כי העם הזה משמיץ שוב את מנהיגו והוא כמלאך ה' צבאות.

 הנחש הוא מלאך חבלה בידיו של מלאך ה' צבאות .

 והנה ,כשמשה מתפלל לטובת העם. הקב"ה משיבו : "עשה לך שרף".

 עשה סמל אפקטיבי למענך. בעבורך בדמות של מלאך והעלה אותה על נס שאלה הסוררים שוב ושוב, סוף סוף יבינו כי למעשה, מלאך ה' אתה.

 אבל, לא איש כמשה, יעסוק בדברים שכאלה.

 ומשה שב  מתמקד בלב הענין, בהיכרחי לפתרון הבעיה בלבד. בעשית נחש בלבד ואומנם מנחושת, בעבור שניים

 א , להזכיר אפקט ריקועי הנחושת על מזבח הקטורת כאמור.

 ובעיקר להשיג אפקט של הרתעה והשלמה. לאמור  : המטה שבידו שהפך שוב לנחש הוא אלמנט אלוקי נצחי ובלתי מעורער, שיש בו מוחלטות ו"נחישות" אלוקית.

  נחושת מלשון נחישות  ושמי נחושה

 וכך, עתה ברור, כי מי הנששך על ידי נחש השרף ,אותם מלאכי החבלה הגלומים ב"מטה", יכל לשוב להתרפאות ולחיות, רק בהביטו באותו נחש נחושת מבט של תפנית מהותית של הפנמת המסר כאמור  של השבת סמכותו של משה ללא ערעור .

 הנה כי כן,  מטהו של אהרון פרח במסגרת ביסוס סמכותו ומטהו של משה הפך "לנחש נחושת" כאמור.

 והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח או נחת , אנא חמישה לצדקה