כשהתורה נכתבת על אבנים גדולות ודווקא בכניסה לארץ זו ההצהרה המחייבת ביותר שבארץ ישראל התורה חייבת להתמזג בחומרי הבניין שבהם "מחוננים" את ארץ ישראל : עפר ואבנים.
באבנים של בניין ויצירה.
כל תורה אחרת על נייר או קלף איננה היא אלא בבחינת העתק תת תוכנית, שירטוט טכני הממתין להגשמה בבניין של עמל ויצירה כאמור
לכן הוא אומר גם לעניין אותן אבנים לשון "תקימו"
וגם בהמשך לעניין קיום התורה.
תחילה לעניין האבנים : "והיה בעוברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה".
ובהמשך לעניין התורה הוא אומר וכאמור באותו הלשון של הפועל :
"ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם"
תורה שנכתבה על אבנים זועקת למימושה בבניין ויצירה .
הנה כי כן, דווקא בכניסה לארץ, כתבו על אבנים כסמל לבניין ויצירה לחבר ולמזג את התורה לכלל "אחד" עם אותם האבנים הגדולות .
עם אותו הסמל המוחשי של העמל הבניין והיצירה.

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם