"מצא חן במדבר". מי ? "פצצה"

בס"ד.

ירמיהו לא פסוק כג' ואילך :

"הנה סערת ה' חמה יצאה ,סער מתגורר על ראש רשעים יחול.

לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו.

באחרית הימים תתבוננו בה.

 בעת ההיא נאום ה' אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם.

          כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל .

  מרחוק ה' נראה לי

   ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד."

אחד הפסוקים היותר ידועים ופופולריים מאותו האוסף של ה"חוויות הרומנטיות"

של בני ישראל ואלוהיו במדבר הוא הפסוק שלעיל שמתחיל ב :

"מצא חן במדבר"

  לעניות דעתי האינטרקציה בין בני ישראל לאלוהיו במדבר תפסה כיוון מעוות .

שיש בו גם משום לא מעט הונאה עצמית ומלאכותיות נכפית ומעושה

 הפכו כך או אחרת את התקופה הזאת בצורה מוגזמת וחסרת כל יסוד

כעת הדודים שבין כנסת ישראל לאלוהיו .

 הנרטיב האמיתי של ישראל במדבר, רחוק היה מההוויה הנלבבת

של "שיר השירים".

 לא בכדי שיר השירים בחלקו הגדול בכלל מתרחש בגאוגרפיה אחרת 

בחדווה של בוסתנים.

 שם בשיר השירים הרעיה "עולה מהמדבר"

כדי להתרפק על דודה אלוהיה..

 עולה תרתי משמע

 אם כן באותה המגמה פירשו את ההויה האמורה של :

"מצא חן במדבר" כמיוחסת לכאורה לאמירתו הנלבבת של ה'

ולאמירתו שבדיעבד כמצוטט לעיל בספר ירמיה.

 לעניות דעתי, כוונת הנביא היא בכלל הפוכה ואחרת .

הביטוי מצא חן במדבר בכלל מיוחס לעם ישראל .

והוא כביטוי גנאי להם לישראל והטחת תרעומת

 שכתחילף לארץ חמדה,מצא חן בעיניהם יותר אפילו המדבר.

 אבל אנו גם טוענים הרבה יותר מזה:

מאמרו זה של הנביא בכלל מתייחס יותר למדבר הגלות העתידי .

דהיינו : לגלות אלפיים שהסתיימה בשלהי המאה שעברה.

שהרי שימו לב למבוא לאותו הפסוק המתייחס במפורש ל"אחרית הימים."

כלומר העת האמורה נעתקת וממוקדת בזמן עתיד של אחרית הימים .

 וכאמור הביטו : "מצא חן במדבר" הוא כאמור בהפוך ובכלל גנאי להם לישראל.

והוא מתייחס כאמור לאמירה המתייחסת לעם ישראל .

משום שהנוושא בפסוק הקודם הוא "העם" .

וההמשך בפסוק שאנו דנים בו

הוא  למעשה המשך רעיוני של אותו הרצף התוכני.

והברור הוא כי החיווי :"מצא חן במדבר",ממשיך להתייחס לאותו הנושא - עם ישראל

 העובדה כי בתווך נאמר :"כה אמר ה'" .

היא ביטוי לאמירת תרעומת כאמור של ה' כלפי העם

כי גם בגלות העתידית  עמך ישראל ישוב ויתאהב במדבר הגלות .

והיא הגלות תמצא חן בעיניו יותר מהמשיכה לארץ וחמדה - ארץ ישראל.

וכך נמשכה ונמתחה להוותנו הגלות לכלל - גלות אלפיים שנות ..

 ולכן ההמשך על רקע זה ברור :

לא מכח צידקתינו ראויים היינו לזו הגאולה .

אלא רק אהבת ה'

 והנהגתו עימנו שבחסד

היא היא מקור זו הגאולה