כשנאמר : "ויגדלו הנערים,ביקשה התורה להפנות תשומת ליבנו לכך כי מבקשת היא לפרט בהמשך את "תוצאת" גדילתם. דהיינו לפרט בהמשך את עיסוקיהם למחייתם של אלה שהתבגרו ולכן המשוואה שהכתוב עושה בין עשיו ליעקב היא לענין זה בלבד.
 ובאיברים שווים ובתכנים שווים .
לגבי עשיו נאמר שניים:
"איש יודע ציד"
"ואיש שדה"
כנגד זה וכאמור במשוואה לעומתית זהה בתכנים...
גם לגבי יעקב נאמר שניים:
"איש תם"
"ויושב אוהלים".
[חשוב כבר עתה להדגיש לא בכדי "אוהלים" ברבים].
אם כן, עשיו היה בקיא בציד מהחוץ שעוסק בהרג של דם יום יומי. בכלל היה איש מוחצן שכל הוויתו ומהותו פרוצה לעיני כל בשדה - "איש שדה"
יעקב לעומת זאת, בדיוק ההפך: . "איש תם", שאינו עוסק באותו הרג יום יומי של ציד פראי מהחוץ.
וכשנזקק מסתפק היה, במה שיש לו בצאנו.
ולכן גם היה רועה .
השדה בעבורו היה מרחב לצאנו בלבד וכשהוא נקלע לשדה לרעות את צאנו בניגוד לעשיו היה מתבדל ומצניע את מהות חיין ב"אוהלים".
בכלל כל שגרת יומו היתה לא לשבת באוהל אחד אלא לנוד עם צאנו ולשבת בהרבה אוהלים לפרנסתו
לכן גם דקדק הכתוב להדגיש כאמור ברבים :
 "איש אוהלים".
אז הנה כי כן ,שניהם כאחד, יצאו לשדה לעמול ולהתייגע בפרנסתם.. וכך בהמשך עוות הפשט הלזה,
לפרשנות של איש תם יושב אוהלים: הוא כביכול כל מי שכל דלת אמותיו אך הסתופפות, אך באוהל אחד - באוהלה של תורה

מדוע גנבה רחל את התרפים
רחל היתה דומיננטית במשפחה, כשראתה שסוף סוף נפקדה ביוסף, דרבנה מיד את יעקב לשוב לארץ , שנאמר : "ויהי כאשר ילדה ויאמר יעקב אל לבן שלחני..."
ובטרם הבריחה, היא גם זו העונה ראשונה בחיוב לתמוך ביעקב, שנאמר :
"ותען רחל".
בת כמו רחל, יש להניח שלא חסכה גם את שבט לשונה, גם מאביה והיתה לה עליו "בטן מלאה".
והנה הכתוב אומר :
" ולבן הלך לגזוז את צאנו ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה".
המקרא מרמז לנו, כי קיימת זיקה בין שני חלקי הפסוק.
"התרפים אשר לאביה", היו צריכים לילך עימו, שהרי הם שלו והם הולכים עימו למסעות אשר כאלה . אלא מה, שהפעם החליט לבן להשאירם כמי ששומרים מטעמו שיעקב לא יברח.
ורחל ביקשה להעצים נקמתה בו , להראות לו, כי לא רק שלא שמרו, אלא הם עצמם נגנבו .
לכן גנבה רחל את התרפים