זאת התורה - אדם כי ימות באוהל

על ידי משה אהרון
אחרי וזאת התורה אדם.
צריכה לבא נקודה מהדהדת.
שלא ניתנו בתורה פסיקים ונקודות אלא לימות המשיח להאיר בהם באור אחר באור של גאולה.
אם כן "וזאת התורה" לא ניתנה אלא ל"אדם" שיחייה בה כאמור ולא חלילה שימות בה .
ואם חלילה מת אדם כל אדם.
כי אז לכתחילה : "חוקת התורה - סוכלה
כי אז כל סביבתו הקרובה בבחינת :
"כל הבא אל האוהל " יטמא
" וטמאו שבעת ימים"[שבעת ימי בריאה כאילו דבקק בהם טומאה]
שכולם נידונים לטומאה שמא יש בהם אשם שמיתתו של אותו האדם הקרוב אליהם.
"ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טימא מי נידה לא זורק עליו טמא הוא ".
וכי כל טמא מת נכנס למקדש עד כי אומרת התורה באופן כללי כי טמא את המקדש .
אלא טמא את קדושת החיים כאמור.
ולפיכך סמיך ליה
והייתה להם לחוקת עולם"
שכאמור לכתחילה קדושת החיים היא :"חוקת התורה"
ובדיעבד שהחיים מחוללים החוקה המסוכלת משתכללת לכלל : "חוקת עולם"
שמהותו של העולם והבריאה כולה נפגמים בעצם מיתתו של אפילו אדם אחד.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת,אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם