אין לשון "לשוח" במקרה זה של יצחק,אלא מלשון "שחה נפשי"
הנה כי כן ,לאחר מות אימו, יצחק שרוי היה בדיכאון נורא
כדי כך שנאמר :
"ויצחק בא מבוא באר לחי רואי"
שיצחק היה שוב ושוב הולך לבאר לחי רואי לבקר את הגר ולהתנחם במחיצתה"
אם כן :
"ויצא יצחק לשוח בשדה
לפנות ערב"
כדי לפנות את הערב שבנפשו יצא
להטביע יגונו בשדה ......
וכך כמי שהזדכך והשתפך מעט והפעם גם מלשון לשוח [שיחה]
היה מוקל לו מעט
עד לטוב ביותר שגרם לו לנחמה שלמה עת
כל מידת ה"גמולים" נגמלה לו משמיים:
לאמור :
"והנה גמלים באים"
והיא רבקה,כשאך ראתו מרחוק :
"נפלה מהגמ"ל"
השילה מעליה כל מידות רעות שבאישה
גמל =גאווה ,מלחמה וליאות
והתכסתה בצעי"ף = צניעות ,ענווה ,יראה ופרישות
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכהבבחינת:
