בס"ד.
כשמחברים שני עקרונות יסוד בפרשנותה של תורת ישראל כלהלן:
א. - אין לך דבר שאינו רמוז בתורה.
ב - אין ולו אפילו תג מיותר בתורה , ושאין לו ,או בו "מסר".
ומגיעים לאחד הפסוקים היותר דומיננטיים בפרשת קדושים :
" את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו , ללכת בהם אני ה' אלוהיכם. ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם , אני ה'"
דומה שכמו מאליהן מתעוררות השאלות הבאות ודורשות במפגיע תשובות עדכניות של נוחם ומזור ודווקא לכל מדווינו הרבים כיום.
והשאלות :
למה הכפילות : לכאורה, פעמיים אותם דברים, אומנם, בניסוח שונה.
למה לכתחילה "משפטיי" תחילה וביחס לפועל "תעשו". ולעומת זאת לגבי "חוקותיי אך "תשמרו.
למה בתחילה : "אני ה' אלוהיכם" ואחר כך בהמשך אך : "אני ה' בלבד.
למה בתחילה לשון רבים "תעשו" תשמרו" ולבסוף לשון יחיד "יעשה" ולא סתם יחיד אלא "אדם" של "בראשית".
והעיקר : מה ההבדל אם יש- ויש, בין "ללכת בהם" לבין "וחי בהם".
כפי שהקדמנו ורמזנו, לעניות דעתינו בפסוק זה למעשה יצוקה כל הוויתינו המתחדשת , בין כלפינו פנימה בינינו לבין עצמינו.
ובין כלפי זולתינו , כל אדם באשר הוא אדם.
אם כן, בעצם הכפילות והאבחנה שבין "ללכת בהם" [ ודווקא ברבים] לבין : "וחי בהם" [ביחיד] מבקשת התורה להפנות את תשומת ליבנינו לכך, שקיימת דינאמיקה של "תהליך" של תחילה, "ללכת בהם", אלי אותו היעד הנכסף ותכלית הכל של "וחי בהם"[ולגבי כל אדם ולא רק אדם מישראל].
. ואכן כל מטרת הכפילות הינה, להורות לנו, כי קיימת "קוממיות" כלומר קומה ראשונה : התהליך, שלגביה מוכנה התורה לרמת סלחנות ביחס לכלל ערכיה. כשמדובר בשלב הראשון של "ללכת בהם" ,הדומיננטית המתבקשת הנה אך אותה תוצאת הביניים צנועה של: "אני ה' אלוהיכם".
כלומר, סיוג של "אני ה'" , באותו, המתחם הפנימי האינטימי של :"אלוהיכם" .
לאמור, שלב הראשון של ה"קוממיות" [של גאולתינו] כשהדגש הוא על היעד של "אלוהיכם", שתרגומו הוא אחדות כלל ישראל ובכל מחיר, כי אז נוסחת ההתנהלות הערכית התורנית, צריכה להיות פושרת ומפשרת בבחינת "משפטיי תעשו וחוקותיי אך תשמרו".
דהיינו, הדגש הוא על "משפטיי תעשו", ומפרשת משפטים למדנו, כי התורה מתכוונת לענין זה בעיקר למצוות החברתיות .
אם כן, ב"קומה" הראשונה בה אנו מצויים עתה, מבקשת התורה, למען אחדות כלל ישראל, לא לכפות דבר....
להפגין יהדות חברתית למופת, בבחינת "משפטיי תעשו". ולכל שאר עקרונות יסוד של היהדות בבחינת "חוקותיי" אך "תשמרו", תנקטו בהם במשנה זהירות , הניחו להם לפי שעה.
ורק לבסוף, כשתושג תוצאת הביניים של :"אני ה' אלוהיכם", המצביעה על אחדות מובטחת, מכנה משותף איתן, מובטחת לנו במעשה שמיים ה"קומה" הבאה. אותה תוצאה נכספת והמושלמת של :
"ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי ,אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'.
כלומר, עשייה מושלמת של "משפטיי" , הנובעת מתוך הכרה עקרונית של יסודות הערכיים שבאמונה : "חוקותיי" ולא רק זאת אלא שהפעלים של "עשיה" ו"שמירה" נסובים לגבי שני היסודות גם של "חוקותיי" וגם של "משפטיי".
הביטוי אשר יעשה ,כמו הביטוי של קביעת עובדה "ו"שמרתם" נסובים גם על שניהם כאחד.
והעיקר, שיא שכלולם, בכך, שיעשה אותם כל אדם ולא רק האדם מישראל ואשר יתקיים "וחי בהם" והלא זו הבשורה של היהדות לכל האנושות.
והנפלא שבדבר, שבעוד בתוצאת הביניים של הקומה הראשונה כאמור: "ני ה"' מסוייג "באלוהיכם".
הרי שבפיסגת הקומה השניה הכוללת גם את הבשורה הגלובלית כאמור, הדברים מסתיימים אך ב"אני '"
לבטא כאמור מלכות שמיים של ה' אחד ולא רק שמו אחד
