שועלים קטנים מחבלים כרמים

אוי להם לאותם שמחרחרים פילוג ומחלוקת בעם הזה.

העם הזה לעולם לא יתפלג יותר.

הדפוס הנפסד של יהודה וישראל, לא ישוב יותר.

הפילוג הוא סמן ראשיתי של גלות.

וגלות יותר לא תהיה.

מה החשש והחלחלה הלזאת ממחלוקות .

אופייה המובנה של העת הזו ,שכל כולה נעה היא בקטבים.תנועה המלווה גם בחוצפה רבתי.

שהיא מובנית גם בכך, ושבכלל אחדות אבסולוטית היא לא בהישג ידינו

אל תחששו אם כן מאלה.

רק השמרו מלשנוא את אחיכם בלב.

והשמרו מלנקום וליטור .

מבחיננו העיקרי בעת הרגישה הזו בבחינת קידוש ה´ממש :

 הוא שמירת אחדותינו בכל מחיר .

הגם שתמיד מתגנבת התחושה כי מדובר לכאורה באחדות מאולצת.

שאין ולא תהא גאולה בלא "אחד" מול "אחד".

עם אחד  - מול ה´ אחד.

זה עתה יצאנו מפרשת קדושים.

 ואחד מיסודותיו המופלאים של ציווי זה, להיות קדושים הוא דווקא זה :

קדושה של יחיד הינה רק לה´ .[לבד מענין הכוהנים שזה ענין מורכב ונפרד לעצמו]

בעם ישראל רלוונתית אך קדושת הכלל .

ועתה צא וראה לעולם לא ניתן להגיע לשלמות בקדושה אנושית המקיפה את כולם.

לפיכך זה סודה המרובה  של האחדות -אחדות כלל ישראל.

 שכשכולם מאוחדים כי אז גם אם אך חלק קטן יחסי מהעם עונה על הפרמטרים של "קדושים", הרי שעצם האחדות הגם שהיא פורמאלית, פורשת ונפרשת חופת קדושה על כולם.

 הערבות ההדדית פועלת ליצירת מהות קולקטיבית של : "קדושים"

וכולם נחשבים בעיני שמיים בחזקת "קדושים". [כן גם הרשעים]

אז מה לו , ליאוש הלזה

גם הציטטין מיחזקאל אומרים את הדברים

כשיחזקל מנסה לקרב בין העצים הם עדיין "אחדים בידיו" אחדות אנושית בהנהגה אנושית היא אוטופית היא לעולם לא יכולה ליצור תמהיל מושלם  של כולם

אך כשהקב"ה לוקח את הענין לחבר בין העצים.

 הקב"ה יודע לזהות את המהות האופטימליתהמכרעת של הטוב בכל חלק מהעם.

 והוא מניח דווקא את עץ יהודה על עץ יוסף.

 ואזי החיבור אופטימלי ונכון ואז ורק אז.

 היו לאחד בידו של הקב"ה.

הנה כי כן האחדות המהותית השלמה בתמהיל מושלם,תושג בסופו של דבר רק על ידי שמיים.

אנחנו כאן ועכשיו,צריכים להאחז באחדות גם אם היא חלקית או "מדומה" וגם אם בסופו של דבר היא מספקת לנו אך מסגרת פיזית אחת

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

        והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

      להסיר כל מכשול בפני האחדות    :

. פסח שני - משל להדרכתינו היום ביחס "לרשעים" שבישראל

כל איש מישראל ואפילו הרשע המרושע שבהם, תמיד יש לו סיכוי . על כן כפל הכתוב את תחילת הפסוק לאמור :

"איש איש".

ולא עוד, שגם מהמשך הפסוק זועק אלינו המסר .שחלילה אסור לנו להתייאש אפילו מגדול הרשעים שבעם ישראל .

שהרי אפילו הכופרים שבהם הנכללילם כאן בהרחבה,בהגדרת: "טמא נפש".

ו/או אותם : שרחוקים מאד מתורה ומצוות. מבטיחה לנו למעשה התורה:

שלבסוף גם הם יזכו לפסוח ולדלג על כל המהמורות עד הגעתם המובטחת גם הם לאמונה בה´.

התורה מבטיחה :

"ועשה פסח לה´"

שלבסוף כאמור ישכיל לפסוח על כל המהמורות ולשוב אל ה´.

לכן אחי ורעיי, אסור להתייאש מאף אחד מכלל ישראל ויהא יחסו לתורה ומצוות ולאמונה אשר וככל שיהא.

וזה גם קיסמה וסודה של גאולת הקץ שלסוף כולם נכללים בה ואלה המדירים היום חלק מישראל בטענות של היותם "רשעים"

חותרים למעשה תחת אושיותיה של זו הגאולה.

והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה