"וזאת הברכה" - מהפכתו האחרונה של משהבס"ד
משה איש האלוהים היה הכל: החל מנביא וכלה במהפכן. מהפכה אחרונה של משה אותה ביקש להותיר לעם ישראל כצוואה היא השאיפה לריסוק המסגרות השבטיות. למהול את השבטים לכלל עם אחד מאוחד ומלוכד.
הנה אם כן בפרשה האחרונה שבתורה פרשת : "וזאת הברכה" משה נפרד מבני ישראל בברכה. מזכיר במידה רבה את יעקב אבינו אשר גם הוא על ערס דוואי בירך את בניו את השבטים כולם.
אלא שיש הבדל ענק מהפכני כאמור בין ברכת יעקב לברכת משה.
יעקב מברך עדיין אך כאב את כלל בניו : שנים עשר השבטים. עדיין תוך שמירת המסגרות הנוקשות. אותו התיחום שמבדיל בין שבט לשבט. ואילו מהפכתו של משה שביקש להותיר ברכה לכלל ישראל כתמהיל אחד מושלם . שהמותג "שבטים" בטל בו כמעט לחלוטין ושלא לא נותר ממנו מהשבט אלא אך שם סמלי בלבד. שמו של ראש השבט והפעם כמייצג פלח אנושי כללי, כזה ואחר בעם ישראל בכלל. זו מהפכתו האחרונה ודומה גם צוואתו של משה - אחדות כלל ישראל. שרק ביטול מחיצות ואחדות המגבשים והמשכללים אותנו "כעם". לא עוד "בני יעקב" והאבא קרוי "ישראל". אלא כולנו יחדיו בלי כל הבדל : "בני ישראל". אם כן כיצד עשה זאת משה ? בפרשה האחרונה כאמור של התורה ב"וזאת הברכה" משה יוצר את יצירתו המופלאה האחרונה: ראשית המימד הצורני : בברכתו הוא ריסק את המסגרת השבטית וביטל למעשה את ההיררכיה השבטית העלים שבטים [שמעון] ומהל אותם בשבטים אחרים למשל שמעון גם כשם סמלי כאמור לא קיים בברכת משה . הוא נמהל עניינית בשבט לוי יששכר נבלע בזבולון. וכאמור לא נותר עוד כמעט דבר מההררכיה של השבטים אומנם החל משה ברכתו בראובן אך סיים באשר. ובכלל הקדים את בנימין לפני יוסף ולא רק. אך כאמור משה לא הסתפק אך במימד הצורני אלא גם שינה במימד המהותי. בעליל ניכר כי הברכות לכל שבט לכאורה הינן כלליות ואינן מתחברות עם מהותו של השבט כפי המוכר לנו עד עתה וכפי העולה מברכת יעקב. כל זאת כאמור במגמה ברורה לסמן ביטול המחיצות השבטיות . הברכות כאמור אומנם נתנו תחת שם סמלי של ראשי השבטים. אלא שהפעם וזה החידוש המהפכני לא כראשי שבטים אלא כמודל טיפוסי לסוגי האנשים שבעם ישראל . במילים אחרות הברכה לראובן איננה לשבטו, אלא לכל אותם מבני ישראל הדומים לו באופיו ובדמותו . וכך הלאה. לכן כשעומדים על סוף הברכה המסתיימת בפסוק : "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך" ברור עתה מדוע שינה משה קודם לכן את ההררכיה השבטית וסיים בשבט אשר להסמיך רעיונית את אלו מבני ישראל הראויים אישית לביטוי "אשריך" עם "האשריך"הכללי כאמור בסוף האשריך של כלל ישראל.
הנה כי כן ,בחג שמיני העצרת שבפתח. נקרא ונתחבר הן לסופה של התורה והן לראשיתה נקרא את פרשת "וזאת הברכה" ונתחיל את ראשיתה של פרשת בראשית. שרק באחדותנו כ"עם" רשאים אנו להתחיל שוב בבראשית שללא אחדותנו כעם אין כל תכלית לכל "בראשית" |
|
נ
|
משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לזיוה גל תודה על תגובתך השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר ממה שנדמה. בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם גם של בני האדם ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות "יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת . שהיא כלל לא אוטופית ואם מותר נימה אישית ואני לא טועה בך כי אז שמך זה יאה לך יותר [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ויפה ואם אפשר להוסיף:"שא את ראש",כפשוט,בא להטיל אחריות מינסטראלית ושילופית על ראשי ישראל במקרה זה על משה ואהרון. הואיל ולגבי קהת מוטלה עליהם משימה הכי רגישה ומסוכנת ולפיכך גם הכתוב מתרה שוב ושוב החש ומיתתם עד כדי חלילה כריתת שבט לכן פתח בהם להדגיש את האחריות השילוחית הגדולה של משה ואהרון לגיבהם. לגבי גרשון האחריות השילחות הייתה פכותה בהרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, תודה - ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] חסר כותרת מציע : " המיתר הנבול" [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה , תודה על הסיפור האישי הנפלא, שמעתה זכיתי ויעתר את שולי רשימתי הקצרה שבזה. אנא הדברים הבאים אינם בבחינת כזה ראה וקדש, אלא תובנה אישית אסוציאטיבית שלי, שבהחלט, אינה מחייבת כלל ובשום מובן. השם : "נפתלי" מורה לכאורה, על פלונטר הוויתי בחייו של מי שנקרא בשמו בבחינת : "נפתולי אלוהים נפתלתי" ואכן כשסבך המנוח, הבין מהותו של שם זה בהתיחס לאותו האיש וקבל על עצמו במידה מסויימת, להתחייב למדורה מתוקנת של השם,לגאולו ואו להסמיכו לכורכו,באותו ה"פיתול" שלו [ התשוקה לבנים] וקבל על עצמו לקרוא את בנו שיוולד באותו השם. מהשמיים סייעו בידו, בכדי לתקן כאמור את אשר טעון תיקון באותו השם שדבק בו. [בעקבות כריתת האגודל וחבלה בגוף שנברא בקדושה]. לכן ואני רק מנחש , מסכת חייו של אבא ז"ל היתה כך או אחרת, מעין הוויה מתמשכת של תיקון של אותו הפגם. ושוב אבקש להדגיש ולהזהיר, כי אין כל ערובה לאמיתות הדברים... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מקווה שמאז השירים האחרונים [2007] לא חדלת לכתוב ואם כן חבל ! [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי. שנים רבות חשבתי , שאלה אך "שגיונותיי", שאין ולא ימצא להם מתעניין. והנה לשמוע ממך : "מעניין" מחזק מאד. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] לדוד תודה על תגובתך לגבי הערתך שבסיפא הנושא רחב יריעה ובכל זאת אך בראשי פרקים: לטעמי אברהם בסך הכל נכשל בניסיון העקדה . הביטוי "ירא אלוקים" שהוכתר בו לבסוף מצביע לדעתי דווקא על פחיתות על ענין זה אולי אכתוב בהמשך עוד רשימה באתר ואנסה לתמוך מסקנה זו מהכתוב. אם אברהם אכן היה עומד בניסיון לא מלאך היה מדבר איתו אלא ה' בכבודו ובעצמו וכך כל ההסטוריה שלנו היתה נראית אחרת היתה מתכווצת פלאים כך שמזמן כבר היינו שרויים בימות המשיח [ליצירה]
- [ליצירה] שמיים יעידו עלי, שהדבר האחרון שרציתי , זה חלילה להתכבד בקלונו של חבר יקר. אני זקן מדי ללהטוטים מעין אלה ובכלל החומרים התוססים בי הם נוגדנים מוחלטים לכל אלה. דברים אלו שברשימה זו, מזמן רציתי להעלותם על הכתב ורק הויכוח האחרון, שימש לי תירוץ ו"סדן" להכות בדברים בלהט הרגע ובהקשרם הלכאורה נכון. ולא חלילה, שמי שעשה שימוש בויכוח באמרה זו, אינו באמת ראוי ו."טוב" כפי שנכתב או באמת "חכם" כפי שנכתב. די לראות את מגוון המקורות שהביא וזיקתם הרעיונית לנושא על מנת להווכח כי מדובר בבר אוריין מובהק בדיעבד, אני מצטער על הפתיח המעין ספרותי אשר פורש לדאבוני כפגיעה אישית .... אם עדיין תתמיד תחושת הפגיעות, ואך ירמז לי על כך, נכון אני למחוק יצירה זו מהאתר[רשימה זו הוקלדה בטרם התגובות האחרנות...]. על כל פנים, גם אקבל עליי כל עונש אחר אשר ישית עליי בעל הפגיעה. [ליצירה]
- [ליצירה] לליאורה . כללת בתגובתך ענינים שונים ונכבדים. אינני בטוח שיש בידי להשיב תשובות מספקות. יחד עם זאת, לפחות לענין העיקרי, חשוב לי להשמיע את דעתי. אותם חרדים שבהם את נפגשת ברחוה והם מסבים פניהם . הם עושים זאת לא בגלל שהם בורחים מהתמודדות של אמת ביצר. גם ! אבל לא בעיקר. הענין הוא מורכב יותר. התורה מלמדת אותנו שבענינים שכאלה. יש לעיניים השפעה אוטומטית על המוח ["אשר אתם זונים אחריהם"] ולכן גם מצינו את הדיבר : "לא תחמוד" במילים אחרות עצם זה שגבר מביט באישה ובפרט באשה שמתהלכת ברחוב בלבוש פרובוקטיבי אם הוא רוצה או לא רוצה ואפילו הוא גם "גבור" המתגבר בד"כ על יצרו משהוא במוח שלו מתרחש בנושא של "חמידה". בכלל חז"ל אף הקדימו להזהירנו: "שאין אפוטרופוס לעריות" ולכן הגדרות לגיבהם חייבות לכלול טווחי בטחון רבים לפיכך אותם החרדים נמנעים מלהקלע לאותו תהליך כמעט אוטומטי שעלול להוביל לפחות להפרת הדיבר: לא תחמוד. מזוית ראיה שכזו, זכותם של כל אותם שומרי המצוות לשמור את עיניהם. אגב אין איש בעולם שיכול לומר אני מסתכל תמיד ואני אף פעם לא חומד. הנכון הוא שאם "שמירת העיניים" כאמור, מלווה בפגיעה של הזולת בכל מיני אופנים שחלקם תיארת את, הרי ששכרם יצא בהיפסדם [ליצירה]
