"וזאת הברכה" - מהפכתו האחרונה של משה

בס"ד

 משה איש האלוהים היה הכל:

החל מנביא וכלה במהפכן.

מהפכה אחרונה של משה אותה ביקש להותיר לעם ישראל כצוואה

 היא השאיפה לריסוק המסגרות השבטיות. למהול את השבטים לכלל עם אחד מאוחד ומלוכד.

 הנה אם כן בפרשה האחרונה שבתורה  פרשת : "וזאת הברכה" משה נפרד מבני ישראל בברכה.

 מזכיר במידה רבה את יעקב אבינו אשר גם הוא על ערס דוואי בירך את בניו את השבטים כולם.

אלא שיש הבדל ענק מהפכני כאמור בין ברכת יעקב לברכת משה.

יעקב מברך עדיין אך כאב את כלל בניו : שנים עשר השבטים.

 עדיין תוך שמירת המסגרות הנוקשות. אותו התיחום שמבדיל בין שבט לשבט.

 ואילו מהפכתו של משה שביקש להותיר ברכה לכלל ישראל כתמהיל אחד מושלם .

שהמותג "שבטים" בטל בו כמעט לחלוטין

 ושלא לא נותר ממנו מהשבט אלא אך שם סמלי בלבד.

 שמו של ראש השבט והפעם כמייצג פלח אנושי כללי, כזה ואחר בעם ישראל בכלל.

 זו מהפכתו האחרונה ודומה גם צוואתו של משה  - אחדות כלל ישראל.

 שרק ביטול מחיצות ואחדות המגבשים והמשכללים  אותנו "כעם".

 לא עוד "בני יעקב" והאבא קרוי "ישראל".

אלא כולנו יחדיו בלי כל הבדל : "בני ישראל".

 אם כן כיצד עשה זאת משה ?

 בפרשה האחרונה כאמור של התורה ב"וזאת הברכה"

משה יוצר את יצירתו המופלאה האחרונה:

ראשית המימד הצורני :

 בברכתו הוא ריסק את המסגרת השבטית וביטל למעשה את ההיררכיה השבטית

 העלים שבטים [שמעון] ומהל אותם בשבטים אחרים

 למשל שמעון גם כשם סמלי כאמור לא קיים בברכת משה .

 הוא נמהל עניינית בשבט לוי

 יששכר נבלע בזבולון.  וכאמור לא נותר עוד כמעט דבר מההררכיה של השבטים

 אומנם החל משה ברכתו בראובן אך סיים באשר.

ובכלל הקדים את בנימין לפני יוסף ולא רק.

 אך כאמור משה לא הסתפק אך במימד הצורני אלא גם שינה במימד המהותי.

 בעליל ניכר כי הברכות לכל שבט לכאורה הינן כלליות ואינן מתחברות עם מהותו של השבט

כפי המוכר לנו עד עתה וכפי העולה מברכת יעקב.

 כל זאת כאמור במגמה ברורה לסמן ביטול המחיצות השבטיות .

הברכות כאמור אומנם נתנו תחת שם סמלי של ראשי השבטים.  אלא שהפעם וזה החידוש המהפכני

לא כראשי שבטים אלא כמודל טיפוסי לסוגי האנשים שבעם ישראל .

במילים אחרות הברכה לראובן איננה לשבטו, אלא לכל אותם מבני ישראל הדומים לו

באופיו ובדמותו . וכך הלאה.

 לכן כשעומדים על סוף הברכה המסתיימת  בפסוק  :

     "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאוותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך"

 ברור עתה מדוע שינה משה קודם לכן את ההררכיה השבטית וסיים בשבט אשר

להסמיך רעיונית את אלו מבני ישראל הראויים אישית לביטוי "אשריך"

 עם "האשריך"הכללי  כאמור בסוף

 האשריך של כלל ישראל.

הנה כי כן ,בחג שמיני העצרת שבפתח.

נקרא ונתחבר הן לסופה של התורה והן לראשיתה

נקרא את פרשת "וזאת הברכה" ונתחיל את ראשיתה של פרשת בראשית.

 שרק באחדותנו כ"עם" רשאים אנו להתחיל שוב בבראשית שללא אחדותנו כעם

 אין כל תכלית לכל "בראשית"