בס"ד

 נקדים ונשאל, האם לבריתות ההסטוריות של האבות , מכח היותם חלק נורמטיבי ומוסרי של התורה , יש בהם לכאורה, גם כיום, כדי לחייב ולו במישור המוסרי ו/או   כאורינטציה כללית מנחה

 אולי נחדד עוד יותר את השאלה, בהתיחסות לסיטואציה יותר ספציפית , נשוא דיונינו ברשימה זו:

 הברית שבין לבן ליעקב בהר הגלעד.

 כשיעקב בורח אחרי עשרים שנה מלבן. זה רודף אחריו ולאחר מרדף של שבוע ימים, הוא מצליח להדביק את יעקב בהר הגלעד .

 ושם בהר הגלעד, מלבד פגישה טעונה, שאומנם, עוקצה ניטל ממנה , עוד קודם לכן, בהתגלות ה' ללבן בחלום הליל , שיזהר וימנע מלדבר עם יעקב מטוב ועד רע .

 הרי שמתרחשים שם אכטים סמליים הסטוריים רבי משמעות ותוכן.

  למעשה, הר הגלעד , הופך לנקודה טריטוריאלית של גבול צפוני . הר הגלעד "תורם" את מהות שמו לחלק העיקרי והמהותי של הברית ההסטורית, שנכרתת שם.

 מוקמים בו גם מצבה וגם גל אבנים  אשר הופכים לעדים הסטוריים לאותה הברית שנכרתה ואשר עיקרה תחימת גבול בין הצדדים, גבול שאינו ניתן לעבירה, לצורכי כל "עברה".

 ובלשון המקרא : "לרעה"..

 ואם לא די בכך, לבן גם מבקש בוררי על אשר יפקחו על הברית[ אלוקי הצדדים ] ויעקב בהתלהבות רבה אף מגדיל ומתנדב גם  להוסיף שבועה: בפחד אביו יצחק.

 האם כל האקטים המשפטיים הללו, ואשר פורטו באריכות יחסית במקרא, באו רק כדי לספר לנו כיצד לבסוף נפרדו יעקב ולבן, או שסתם באו לספר לנו על עוד סיפור על ברית ושבועה של אב נוסף מהאבות.

 לא עולה על הדעת  לחשוב כך .

 תורת אמת  מניחה אבני יסוד של אמת, אשר עליהם הולכים ונערמים  לבנים לתלפיות, ניצנים נוספים של אמת ההולכת ומתגלה.

אי אפשר לה לאמת, בשום אופן, להיות תלושה ממקורה  מבסיסה.

 אקט היסטורי סמלי זה, של יעקב ולבן, יותר מרמז גם  וכפי שגם השם "גלעד" מרמז, גם לנפקות מעשית הסטורית נמשכת לאחרית הימים.

 ואולי לימינו אלה

 הפוטנציאל האנושי גם לגבי גבולינו הצפוני, מסתבר, לא יכול להיות אחרת מאשר לפי שעה ברית של פשרה בין צאצאי הצדדים לברית ההיא .

 זה גם המשמעות הסמויה של הביטוי המרכזי ה"מככב בברית זו : "גלעד"

 הוא אומנם שם של הר, אשר הושאל פונקציונאלית גם לגל אבנים, שאמור לשמש "עד" הסטורי

 אך הוא גם : "גילוי " הסוף- "העד",

 במובן של נצח.

כלומר אמור לרמוז, ולגלות לנו ולהנחותינו גם כיום להעתיק שוב את אותה המהות.

 ואכן, גם לבן מעניק בלשונו שלו את המשמעות הרעיונית הנוספת כאמור, בכך שמקדים ל"שהדותא" "יגר".

 כלומר ישכון לעד,

 יגור כאן עדי עד