הגיגים לקריאת פרשת השבוע - "ויקרא"
מי שעמד מול הנצח כמשה רעיא מהימנא, לא יכול היה לירד לאותה דיוטא תחתונה של פולחן דמים של קורבנות.
וכך משהאירו פניו וקרנו באותה קרן נצח סירב משה לכתחילה לקבל את תורת הקורבנות.
ביקש הוא לא להכנס לכל ענין זמני זה.
עד שהקב"ה נצרך לקרוא לו במיוחד. ולא לפני פשרה שהייתה בינהם והיא :
שיהא רמז ניכר כי הקורבנות אכן זמניים וכי גם מכל ציווי של קורבן יהא רמז נוסף כמין מנגנון השמדה עצמית. רמז שהוא שלילי לחיוב של הקורבן בכלל.
לפיכך במקום "ויקרא את משה" לכאורה צריך היה לכתוב "ויקר" אל משה להדגיש כאמור את האירעיות כדרישת משה.
אלא שלשון זה נשמרה דווקא לבלעם וקורבנותיו ולא יאה היה שלשון זה תהא גם במשה .
לפיכך פשרה עשו בינהם הקב"ה ומשה לשים לבסוף "א" זעירא שתסמל ככלל כי כל הקריאה הלזו לכתחילה הינה היכרח של שעה לפי צורך הדורות בלבד.
ה"א" הזעירא באה כאילו לומר זה גם מקרה של "ויקר" של כעין מקיות זמנית
וגם קריאה של אלוהים בעצם ה"א" הזעירא .
אלא שכאמור תוחלתה מבחינת הזמן קצרה ומוקצבת .
תשובות אפשריות בהתאם לגישתנו הנ"ל [כאלה המבססות את טיעונינו כי בכל ציווי על הקורבנות טמונה למעשה משמעות רעיונית הפוכה כעין מנגנון השמדה עצמי איסטרטגי]
"אדם כי יקריב מכם"
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
שידע כל אדם שמקריב קורבן, שהוא למעשה לוקח וגוזל מכם. גוזל משאבים השייכים לכם שהרי בקורבן היה ניתן לפרנס לפחות משפחה רעבה.
"זכר תמים יקריבנו"
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
שידע כל מקריב שהוא גם מחבל ומשחית את הבריאה שהוא מקריב פר תמים שלא זכה להביא עדיין אפילו וולדות.
"אישה ריח ניחוח לה´"
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -
בניגוד לפרשנות הקלאסית
הרצח הראשון גרם "טרואמה" גם לקב"ה .
הקב"ה כבר אז ביקש לאלף את קין בינה כי במקום להשקיע בקורבנות שישקיע באישה ["אם תטיב שאת"] .מיני אז ביקש הקב"ה להזכיר לגבי כל קורבן ןקורבן כי בעיניו ריח של השקעה באישה ובבנין בית, עדיף בפניו עשרת מונים
,על כל קורבנך תקריב מלח
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
"מלח מסמל שולחן אכילה של בני אדם .
ביקש הקב"ה שכל מקריב יפנים בעצם התוספת של קורבן מלח כי הוא כאמור מקריב מזון שיכל לערוך בו שולחן להרבה רעבים
"כל דם לא תואכלו"
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -- -
"אדם" הוא "א" של אלוהים + "דם" = "אדם"
וכך ביקש הקב"ה כשאתם באים כביכול "להאכיל" אותי במיוחד בקורבנות ולא רק [שהרי אכילת בהמות בלא סייג תוביל לאכילת בני אדם]זכרו לא לאכול את "הדם" שהוא הנפש שלא ימצא כי אכלתם ממש "אדם"
"אשר נשיא יחטא"
- -- -- -- -- -- -- -- -- -- --
אין במקרה זה במילה : "אשר", אלא לרמז על אותיות : "ראש" שכשנשיא תופס את תפקידו וראשית לכל כראש לכל והמורם מכל
כי אז חזקה עליו שבהמשך גם יחטא .
נשיא צריך לחוש כאחד מאחיו ואם בכלל כ"לב" של כולם.
דבר נוסף נשיא שמקדים לכל את אושרו הפרטי בבחינת "אשר נשיא" חזקה עליו כי בהמשך ימעד ויחטא ולמרבה הצער יש לנו דוגמאות מוחשיות לכך
העולה כשמה היא עול לה´....
ולפיכך כמו בפתיח לפרשת ויקרא גם כאן בפתיח לפרשת צו רמזה התורה על אפסותה ואירעיותה של העולה כסמל לכל הקורבנות [שם באמצעות הא´ הזעירא וכאן באמצעות המ´ הזעירא] אפשר להאריך בזה אך ענינו של מאמר זה בתוספת האש מן ההדיוט ואנו מבקשים לומר כי גם ענין זה
הוא תולדה והמשך רעיוני של כל אותו הרעיון שציינו לעיל.
התורה בפירוש מבקשת להפריד בין הנצחי אש על המזבח לבין אלמנט הקורבן על המזבח שהוא אירעי .
לפיכך משום שאש מהשמיים היא ביטוי לנצח
ביקשה התורה שנצח זה לא ידבק לדבר אירעי והנפסד במימד האיסטרטגי כקורבן לפיכך ציוותה התורה להוסיף אש מן ההדיוט שיסמל אך את ההמשכיות הארצית הזמנית [עד לאותו היום שמ´ הזעירא של "מוקדה" תתחלף במ´ של משיח שאז המוקד יעבור מהקורבן לחליפתו - השיח - שיח שפתותינו] .
לפיכך גם האש הויזואלית מהשמיים כלל לא נגעה למעשה בקורבן והיא לא היתה אופרטיבית. היא שמשה בדרך כלל למעט חריגים, אך אפקט זמני של אישור שממי.
הא ותו - לא
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
