ביכורים בארץ ישראל

על ידי משה אהרון

והיה כי תבוא אל הארץ.
שלארץ ישראל אין באים אלא בהוויה של עשייה של לעבוד את הארץ לחונן עפרה ואבניה להוציא ממנה לחם מן הארץ .
וכל אותם שכל ימיהם ספונים אך באוהלה של תורה אינם קרויים כמי שבאו אל הארץ.
"באו" אליה ועליה תרתי משמע.
אלו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אינם רשאים ללחוש ולהגיד באוזנו של הקב"ה את ההיגד היחיד :
"באתי אל הארץ".
הנה כי כן התורה לא ביקשה ולא שאפה שאדם יביא למקדש ביכורים של תורה[לא שחלילה אינם ראויים ואינם רצויים] .
אלא דווקא ביכורים של ארץ ישראל ביכורים של עץ מאכל המסמל את גן העדן עלי אדמות ודווקא אותו של "לעובדה ולשומרה" - את הארץ.
שארץ ישראל ניתנה לנחלה , ירושה וישיבה.
וישיבה לא במובן של "ישיבת תלמוד" .
אלא בבחינת : "וישבת בה".
דגש על "בה".
כמין ביטוי של "בעלות ואנטרקציה של נבעלות".
גם פיזית.

על ידי משה אהרון
רק למביא הביכורים ניתנה הזכות היחודית והנדירה
לספר באוזניו של הקב"ה את קורות העם הזה את מסכת האהבים שנרקמה מראשית ועד אחרית בין הקב"ה לכנסת ישראל.
יהודי עובד אדמה בארץ ישראל כשהוא מביא ביכורים ואומר ומכריז בפני השכינה :" הגדתי היום לה' אלוהיך כי באתי אל הארץ . והכהן לוקח הטנא מידיו ומניחו לפני מזבח ה'. השכינה בדרכה שלה,מאירה באור יקרות.
באור של אין סוף מסרים של מחד אישור ומאידך תחינה כאומרת :
בני ענה בי בכל סיפור העם הזה.
בכל מסכת האהבים שבין כנסת ישראל לדודה.
שרק אתה ראוי לכל אותו הסיפור
והאיש "עונה" שנאמר : "וענית ואמרת...".
ומתחיל לספר בתמצית ככמוסה רוחנית
את כל הוויית העם הזה מראשית ועד אחרית.
זכות זו שניתנה למביא הביכורים לא ניתנה לאף אחד אחר לא לכהן לא לנביא ולא לכל גדול בתורה ככל שיהא