[ליצירה]
לליאורה .
כללת בתגובתך ענינים שונים ונכבדים.
אינני בטוח שיש בידי להשיב תשובות מספקות.
יחד עם זאת, לפחות לענין העיקרי, חשוב לי להשמיע את דעתי.
אותם חרדים שבהם את נפגשת ברחוה והם מסבים פניהם . הם עושים זאת לא בגלל שהם בורחים מהתמודדות של אמת ביצר.
גם ! אבל לא בעיקר.
הענין הוא מורכב יותר.
התורה מלמדת אותנו שבענינים שכאלה. יש לעיניים השפעה אוטומטית על המוח ["אשר אתם זונים אחריהם"] ולכן גם מצינו את הדיבר :
"לא תחמוד"
במילים אחרות עצם זה שגבר מביט באישה ובפרט באשה שמתהלכת ברחוב בלבוש פרובוקטיבי אם הוא רוצה או לא רוצה ואפילו הוא גם "גבור" המתגבר בד"כ על יצרו משהוא במוח שלו מתרחש בנושא של "חמידה".
בכלל חז"ל אף הקדימו להזהירנו: "שאין אפוטרופוס לעריות" ולכן הגדרות לגיבהם חייבות לכלול טווחי בטחון רבים
לפיכך אותם החרדים נמנעים מלהקלע לאותו תהליך כמעט אוטומטי שעלול להוביל לפחות להפרת הדיבר:
לא תחמוד.
מזוית ראיה שכזו, זכותם של כל אותם שומרי המצוות לשמור את עיניהם.
אגב אין איש בעולם שיכול לומר אני מסתכל תמיד ואני אף פעם לא חומד.
הנכון הוא שאם "שמירת העיניים" כאמור, מלווה בפגיעה של הזולת בכל מיני אופנים שחלקם תיארת את, הרי ששכרם יצא בהיפסדם
[ליצירה]
לבא בימים
הפיתוח שאתה מעלה אפשרי ונדמה לי גם מוכר אלא שנראה לי כי אין הוא רלוונתי בהקשר בכאן.
כשנאמר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" מתיחסים בפירוש למקום שבעבר לא למקום שבהווה או למקום שבעתיד.
מה עוד שמיד בסמוך המקרא מפרש את ארץ היעד [ארץ העתיד] "אל הארץ אשר אראך".
כלומר ברור בעליל כי אותה ארץ יעד עתידית אינה בכלל הגדרת "מולדת" לענינינו.
יותר מזה יש הרי מדרג ברור מהקל אל הכבד . ארצך זה הארץ העדכנית שאתה מצוי בה [קרי חרן] מולדתך מקום הולדתך [אור כשדים] "בית אביך" זה כבר הוויה הכי אישית והכי אנטימית והיא מן הסתם הקשה ביותר לפרידה.
תודה על תגובתך
[ליצירה]
לכנרת - מדובר בכתבה של הרב צוריאל בערוץ 7 יהדות
הכותרת : "איזהו חכם?הרואה את הנולד".
משום מה החלק הראשון של הכתבה כנראה הורד ונותר רק החלק השני [ההמשך]
[ליצירה]
הרעיון הגולמי יפה.
אך נראה לי כי קיימת חוסר עקיבה והלימה בווריציות השונות אל מול מקבילהן ההסטוריים. וגם השינוי והישום, נראה לי מלאכותי מדיי.
אבל משראיתי כי מיחסים בכי ספרותי לרבי עקיבא כיום.
לא יכולתי להתאפק ולשרטט בכי היסטורי ריאלי יותר שאני אישית מייחס ולו גם רעיונית לרבי עקיבא . [והוא מבחינה "לקחית" חשוב לא פחות לימינו].
משמתו כל תלמידיו, עמד ובכה עליהם ואמר ווי לי ששניתי להם כי "ואהבת לריעך זה כלל גדול בתורה.
ולא שניתי בעבורם,אמיתה של תורה כי הוא: " כל התורה כולה.".
שאם כן, וודאי היו נזהרים שבעתיים בכבוד זולתם ולא היתה באה עליהם מגפה משונה זו.
שנה טובה
[ליצירה]
לליאורה .
כללת בתגובתך ענינים שונים ונכבדים.
אינני בטוח שיש בידי להשיב תשובות מספקות.
יחד עם זאת, לפחות לענין העיקרי, חשוב לי להשמיע את דעתי.
אותם חרדים שבהם את נפגשת ברחוה והם מסבים פניהם . הם עושים זאת לא בגלל שהם בורחים מהתמודדות של אמת ביצר.
גם ! אבל לא בעיקר.
הענין הוא מורכב יותר.
התורה מלמדת אותנו שבענינים שכאלה. יש לעיניים השפעה אוטומטית על המוח ["אשר אתם זונים אחריהם"] ולכן גם מצינו את הדיבר :
"לא תחמוד"
במילים אחרות עצם זה שגבר מביט באישה ובפרט באשה שמתהלכת ברחוב בלבוש פרובוקטיבי אם הוא רוצה או לא רוצה ואפילו הוא גם "גבור" המתגבר בד"כ על יצרו משהוא במוח שלו מתרחש בנושא של "חמידה".
בכלל חז"ל אף הקדימו להזהירנו: "שאין אפוטרופוס לעריות" ולכן הגדרות לגיבהם חייבות לכלול טווחי בטחון רבים
לפיכך אותם החרדים נמנעים מלהקלע לאותו תהליך כמעט אוטומטי שעלול להוביל לפחות להפרת הדיבר:
לא תחמוד.
מזוית ראיה שכזו, זכותם של כל אותם שומרי המצוות לשמור את עיניהם.
אגב אין איש בעולם שיכול לומר אני מסתכל תמיד ואני אף פעם לא חומד.
הנכון הוא שאם "שמירת העיניים" כאמור, מלווה בפגיעה של הזולת בכל מיני אופנים שחלקם תיארת את, הרי ששכרם יצא בהיפסדם
[ליצירה]
בס"ד
לשרף תודה לך
מדובר בטיוטה גולמית אי"ה אכין טיוטה חדשה במבנה מתקבל יותר ועם תוספת של שלוש או ארבע אותיות קישור בלבד אשר יחברו את התוכן והרעיונות.