בס"ד.
לתקופת העקבתא דמשיחה , שתי תכונות יסוד בולטות הכרוכות והמשולבות זו בזו.
האספקלריה המאירה, לאמור " למאורעות משמעות פרקטית מידית , באשר מתחייבת מהם , תשובה מידית, שבאופיה חייבת להיות כללית ודינאמית.
כללית - לכולם . ובכל שלב ואירוע. וודאי אירועים טרגיים, מתבקש חשבון נפש נוקב, פתיחות לשינוי עמדות ורעיונות ולעיתים כדי תמורות ותפניות של מאה ושמונים מעלות..
החזרה בתשובה צמודה לאספקלריה המאירה , היא הולכת , עולה ומשתכללת עד לראש הפירמידה. [עד ה' אלוקיך -סקלה של שלבים לתשובה ]
והנה הטרגדיה הנוראית , שפקדה אותנו, שהיא במובן מסויים כעין מודל בזעיר אנפין של ה"שואה" [שלגביה הציבור הדתי לאומי כבר הכזיב, בכך שלא הטיב לעבדה ולשלבה כראוי במורשתינו הדתית ] . טרגדיה נוראית זו כמדומה מחזירה את רבנינולשוב ולהתחפר בעמדותיהם המסורתיות כאילו אין כל משמעות לערך המוסף של זו האספקלריה המאירה..
כאילו ה"מיקוד המקומי" בהקשר זה : "מרכז הרב" , לא צריך גם הוא לאותת, לרמז, על משהו מהותי מכוון.....
דגש על : "מרכז" והרב"
