כשעולים לתורה מתעלים ליעוד תכליתה של תורת ישראל שהיא תורת אמת בהיותה תורת חיים ולפיכך בסיומה של העליה אנו מברכים :
"אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו"
מה הם "חיי עולם" ? למה "נטע" ? ולמה הדיוק "בתוכינו" דווקא
אלא כך הם פני הדברים
שאנו מברכים ומתחייבים בהם ולא תמיד מקיימים.
שכתוב ו"חי בהם"
שחיי העולם הזה נטועים בתוכינו ממש
ואנו מצווים לחיותם ולהחיותם ולא חלילה לדשדש בהם או להפנות להם עורף ולא עוד שגם רמז שחיים אלה מוקשים לנטיעה שצריך לטפח אותם תמיד כצמח ממש ואין המדובר בצמיחה אישית פרטנית אלא באותו גן העדן של כלל ישראל ב"תוכינו"
שהכל זורם אל היעד והיעוד של "גוי אחד" להיותו ראוי אל מול "ה' אחד" ואזי מתקיים גם "שמו אחד"
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או ישוב הדעת אנא חמישה לצדקה
