ביום-הזיכרון הכל מרכינים את הראש;
הכל מבכים חללים מדגניה, תל-אביב או פתח-תקווה.
אך משום מה איש אינו נזכר בדיר-יאסין;
גם לא ברמלה ומנשייה.

אף אחד לא יעמוד דום על נרצחי-פלסטין;
על עוללים ונערים שנקטפו לשווא.
הכל מבכים הרוגי דולפינריום ושוק בן-יהודה;
אך לא קטמון, פאלוג'ה וכאוכב.

עם-ישראל הוא צבוע ופסיכוטי;
כואב לו רק כשלו מכאיבים.
פה בארץ, לא נהוג לזכור את מה שלזולת עשינו;
רק לעצמינו אנו סוגדים.

הזיכרון הפלסטיני לא ימוש מזכר-הנכבה;
דור אחר דור ייחרטו בזכרינו כפרים חרבים.
דור אחר דור לא יינשו דיר-יאסין, לוד ורמלה;
שרידים מ-48 - יזכירו לדורות הבאים!