כשסגרתי דלתותיי סגרת גם אתה דלתותייך
ואורך נכלא מלבוא בי
נפלת אל חוקיות החינוך הכבול, חינוך נעוריי:
'אם אעזבך תעזבני'
אך מה אני בלעדי אורך
שוכב בלילות קודח מחוסר אוויר
צמא לך מאוד
לא אפתח דלתותיי
לא אשיב זיווגינו אל ריקוד הצמצם
נסגר ונפתח ונסגר
עייפתי ממחול החיזור הזה
ושנינו רק נקטנים בו למאוד
למה לא תקרא לי אתה לבוא
בעוד אני מגיף תריסיי המאובקים?
למה לא תזרח בי גם במבואות המטונפים
מעורה בי לנצח, באין פירוד?
לא אפתח
דלתותיי פתוחות גם בהיסגרם
ממתין לך
כואב כאן לבד
תבוא
תגובות