בס"ד.
"ויקרא על המזבח בדבר ה´
ויאמר מזבח , מזבח
כה אמר ה´
הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו
וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך .
ונתן ביום ההוא מופת לאמור .
זה המופת אשר דבר ה´ .
הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן אשר עליו .......
.......והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן איש האלוקים בדבר ה´ "
[-מלכים א´ ,יג]
וכי מזבח "נקרע",אלא ביקש המקרא להוסיף ולכוון גם לכל אותם ,ההבלים אשר יוסיפו ויכתבו בשבחו של המזבח - כל מזבח , שסופם להקרע כמגילת סרק.
וכך גם ה"דשן", שסופו מעיד על תחילתו, נשפך ויורד לטימיון. [לפיכך, גם לכתחילה מרמזת התורה בתחילת פרשת צו ,כי חבל עד מאד ל"דשן" של בני אדם שהפך לאפר....ובדיעבד גוזרת עלינו התיחסות כלפין כאל "דשן" כאמור שלכתחילה...]
ולא עוד, בא המקרא גם לרמוז ולהזהיר, כי סופו של כל מזבח ,שיעלו עליו [או בגינו], גם קורבנות אדם
ולכן לעתיד הזה אין :
"לחמי לאישיי"
אלא, במובנו האחד והפשוט :
אם "לחם" אתם מבקשים להקריב לי, שאני איני ניצרך לו כלל, ה"קריבוהו" לאישיי כ"לחם הפנים", המסביר ומצהיל פנים :פניהם של בני האדם.
לאותם אישיי, המשוועים לי ללחם
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
תגובות