היה זה ממש לא מזמן, נחתתי שוב בקומת מרתף החניונים של קניון רננים,
מזדנב כרגיל אחר אישתי שתחייה למלאות בסופר עוד עגלה משופעת בהרים גבנונים של כל טוב הארץ.
משכבר כבר לא ניתן היה להערים עליה על העגלה עוד,קיבלתי את האות, לנוע לעבר הקופות .
התור הארוך הפעיל אצל אשתי את נוסחת המיקסום האופטימלי.
תמתין כאן היא אמרה, אני קופצת לרגע לתמנון :
ראיתי שם סוודר שצד את עיני.
כשהיא חזרה אני הייתי בעיצומו של החשבון .
ביד אחד מניח מוצרים על המסוע,בזוית העיין מלאחסן מבט למסך וביד השניה מנסה לאורז בניילונים שמסרבים להפתח.
היא אשתי שתחייה, באה עם סקית אדומה
בתוכה הסוודר האפרפר הנחשק.
תלתה את הסקית על וו העגלה שמתחת לידית.
גם כדי להבדילה מיתר המוצרים שבחשבון .
סיימנו חשבון ,יורדים .
העגלה מפאת משאה הרב מסרבת ללכת ישר.
הגלגלים מסתובבים סביב עצמם וכל גלגל מושך לכיוון אחר.
משל אומרים הם מה יפה היה :
שאם כל הטוב הזה, יתפזר קצת לכאן וקצת לכאן
ויהנו ממנו אף אחרים החסרים באותם הדברים.
הנס ההזוי ההוא כמובן לא קרה .
ואני מתנחם כרגיל שהמטבע של חמישה ששולשל בעגלה יגיע כרגיל :
כחמישה לצדקה לאתיופי אוסף העגלות.
אבל מיד נזכרתי הפעם שילשלתי מטבע של עשרה שקלים.
התלבטות נלוזה התגנבה ללבי. קצרה אומנם.
והנחתי כתמיד שגם הפעם לא אשנה ממנהגי ואף אזכה במצווה מהודרת יותר:
בחמישה לצדקה כפול שתיים.
מעט תשוש, פורק בחיפזון את העגלה.
אישתי שתחייה כבר יושבת באוטו מחכה בחוסר סבלנות.
חם נורא וזקנה המבקשת נואשות חניה נושפת בעורפי.
ואני נלחץ וממהר .
וכשהתרוקנה העגלה, רצתי מיד לכיוון מירבץ העגלות לחפש את האתיופי .
לא מצאתי אותו .העפתי מבטים לכל עבר ועיני צדה אותו רחוק רחוק כשמגמת פניו הפוכה לשלי
הלב אמר לי לרוץ אחריו
וכל השאר :חזור מהר מחכים לך....
ויתרתי .רתמתי את העגלה ביד רועדת והכנסתי את המטבע לכיס.....
מגיעים הבייתה לנווה עמל הרצליה
פורקים את הרכב.
ואשתי בחדווה מפטירה בא תראה איזה סוודר יפה .
היא מעלעלת בזריזות בכל אוסף האין סופי של השקיות.
והשקית האדומה של תמנון איננה.
מה פנתה אליי בטרוניה,:
שכחת להוריד את השקית התלויה מעל העגלה.
מסתבר שכך השבתי .מגמגם משהו
חבל !
כל כך אהבתי אותו - את הסוודר
ועכשיו הוסיפה אין לך מושג באיזה עוגמת נפש נוראית אני נמצאת
ואני ידעתי כי אך בשלי כל הרעה הזאת .
לו רק הייתי רץ לאתיופי לקיים כרגיל את המצווה .
והפעם הרי גם נפלה היא לידי מן המובחר של פעמיים חמישה לצדקה .
וודאי זה לא היה קורה.
וודאי היה הוא האתיופי, מפנה תשומת ליבי כפי שלא פעם זה כבר קרה בעבר.
התנערתי מהר ,
אמרתי לאישתי אני רץ חזרה לחפש אותו ואני אשיב לך אותו.
נסעתי כמטורף. החלקתי שוב לקומת מרתף החניות
ונסעתי ישירות אל מול מרבץ העגלות
כדי להווכח במו עיניי שהוא ריק.
העגלה כבר איננה
עשיתי רונדלים בחניון ולהכעיס לא מצאתי את האתיופי.
כל פעם אמרו לי עכשיו, עכשיו הוא היה כאן.
לבסוף מצאתיו.
כן השיב לי :עגלתך הגיעה אלי עם השקית
ואני הפקדתיה בקופה הראשית למעלה.
רצתי למעלה והקופאית הראשית התורנית
שכנראה דווקא באותן דקות התחלפה
הסתכלה עלי בוהה, מתקשה להבין על מה אני מדבר.
שרבבתי די בחוצפה את ראשי כמנסה נואשות לסקור את כל הנישות שבעמדה.
ולא העלתי דבר.
לבסוף, ביצבצץ זנב כנף של שקית מאיפה שהו ואני די ביאוש של נודניק מבקש ממנה
לראות אם בסקית אדומה מדובר ושבתוכה אכן מצוי סוודר אפרפר.
היא שלפה ואכן כן
הביטה בי בהיסוס אתה בטוח שזה שלך.
כן השבתי .
ובליבי גם הוספתי לו רק יכל המטבע שבידי לדבר
ועוד איך היה מוכיח .
רצתי חזרה לחניון, הפעם לחפש את האתיופי .
שוב התקשתי למוצאו ואחר שמצאתיו הוקל לי מאד.
סוף סוף המטבע היגיע לתעודתו
אומנם אחרונה לא כראשונה .
ולא לפני ששילמתי טבין ותקילין
וכן גם הסוודר לאישתי
