בס"ד
ידועה גישת חז"ל כי אין "זקן", אלא מפני שקנה חכמה.
דומה כי החיבור המיוחד הזה של "אברהם זקן" מזמין התיחסות רובדית מקיפה יותר.
האם יש ואפשר כי הביטוי "זקן", וודאי בהקשר לאברהם אוצר בחובו היבטים ישירים יותר ואף דווקניים יותר.
אם כן "זקן" לשיטתינו הוא תרכובת מקוצרת של שניים:
"זה- קן".
כלומר: ביטוי המצביע ומרמז על בשלות אנושית המגיעה סוף סוף לאותה התובנה המכוננת בחייו של האדם, כי ה"גוף", כסמל של חומריות , אינו אלא "קן", כלומר אך כלי קיבול למילוי של תכנים ערכיים ומוסריים.
ולכן : "עיני ישראל כבדו מזוקן"ן".
כלומר ראיית הדברים בעיניו הפכה מכובדת יותר .
וה"פנים", במיטבה של הזקנה, הופכים גם הם : "נשואים", בעיקר כלפי מעלה שנאמר : "זקן נשוא פנים".
ועוד, זקן כבר לא מנצל את עיתותיו את "ימיו", כדי לברוח ללכת מהם ומעיקרם הלאה. אלא סוף סוף, "בא" לקראתם עם נכונות להתמודד עם כל אתגריהם ותוך ניצול אופטימלי של הזמן [המתרכז ב"ימים"] אם כן זהו שנאמר : " בא בימים".
אבל הניצול החיובי כאמור ,אינו רק במימד הזמן כשלעצמו, אלא גם בעיקר במהות האנושית ולכן מצינו, גם לגבי ישי אבי דוד לאמור : " והאיש בימי שאול זקן ובא באנשים".
חיבור נפלא של זמן : "ימי שאול" כעין ימים שאולים, שהאיש הטיב לנצלם ב"עבור אנשים". אז הביטוי "בא בימים" , נמתח. אל מהותו הנפלאה והמשלימה : "בא באנשים".
אבל כמו כל ביטוי טעון או רווי במקרא, יש בו גם צד שני של המטבע :
"זה- קן".
גם מצביע בנוסף גם על פיסגת התובנות האישיות של ה"זקן" והיא כי למעשה מהות הכל סובבת סביב "קינו" הבית שלו - משפחתו . רמז לדבר : "ועבדו זקן ביתו" .
עבודת האדם כדי תובנה של זקנה
"ביתו"
ואם נשוב לאברהם , אצלו , דומה שמתחברים הדברים כולם בפסוק :
"ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו"
מיצוי של ביתו : "ילדה לו" והכל שינחיל לבנו את אותם תוצריםהיפים והמשובבים של הזקנה : "לזקוניו".
ואכן לא בכדי ה"זקנה" וה"שיבה" מחוברות יחדיו .
לאדם זקן השערות בראש ובזקן לבנות כאילו נידפו מהם כל משוגות הנעורים והם טהורות וזכות .הם אשר גם מספקות את התפאורה המתאימה ל"פנים הנשואות". אשר גם מכוונים ומרמזים, לכיוון כללי מוגדר...
האדם מכין לכאורה, את עצמו , ל"שיבה", כלומר לחזרה לנקודת המוצא, לסגירתו של מעגל החיים עלי אדמות ולשיבה של קדמות קודמת.
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה.
משה אהרון
תגובות